יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

טלוויזיה המשכית, עתידנו לאן?

אחרי קריאת כתבה בTheTVAddict על נפילת הסדרות ההמשכיות, מצאתי את עצמי מתוסכלת. הכתבה קראה לביטול החופש האומנותי המוחלט שניתן ליוצרי הטלוויזיה בימינו (זה לא מדויק, אבל כן ניתן להם הרבה חופש) ועודדה המשך יצירת סדרות בסגנון NCIS ומשפחה מודרנית בלבד. זה לא שאני נגד סדרות תבניתיות אבל למה על חשבון ההמשכיות?
החלטתי לפרסם כתבת תגובה, כי הרגשתי צורך להגיד את מה שאולי מובן מאליו, אבל זה בעיקר חשיבות החופש היצירתי, הצבת אתגר לצופה וכן, לפעמים לא לתת סופים שמחים.
הכתבה המקורית נמצאת כאן אך שימו לב שהיא מכילה ספוילרים לסוף הסדרה "אבודים" וכן ספוילרים עד לפרק השביעי של Once Upon A Time ("עד עצם היום הזה") שהיא כנראה הסדרה החדשה האהובה עלי של עונת סתיו 2011. בהתייחסותי לכתבה, אני גם אכתוב ספוילרים לשתי תוכניות אלו, אם טרם השלמתם צפייה מתוכננת באחת מהתוכניות, הימנעו מהמשך הקריאה.

Tiffany Vogt שכתבה את הכתבה, מדברת ארוכות על אכזבת הצופים מהסדרה אבודים ומטילה את האשמה בכמה דברים:

  • הריגת רוב הדמויות הראשיות – החל מבון בעונה הראשונה וכלה בג'ק, ג'ין וכו' בסוף עם כמובן הסיום והמסקנה שכולם מתו והם בסוג של פרוגטוריום
  • נשאלו שאלות שמעולם לא נענו
  • הדמויות לא קיבלו סופים שמחים ובהתאם הקהל יצא לא מסופק
לאחר מכן טיפאני ממשיכה ואומרת שהסדרות שבאו לאחר מכן, שניסו לחקות את ההצלחה, נכשלו כי הקהל לא היה מוכן לעבור את זה וכך גם "פלאשפורוורד" ( FlashForward) וגם "האירוע"  (The Event) ירדו אחרי עונה אחת בלבד.
הכל נכון, זה בגדר עובדות שכמעט לא ניתן לערער עליהן. הרוב המוחלט של הצופים שעקבו באדיקות אחרי אבודים התאכזבו מהסיום שלה וכן שתי הסדרות שהיא ציינה נכשלו. בעונה הזאת גם Terra Nova בצרות ונתוני הרייטינג של Once Upon A Time ממשיכים את הקו הישיר של פלאשפורוורד ואיבדו כבר 4 מיליון צופים מפרק הבכורה. אך האם זה אומר שטלוויזיה המשכית לא עובדת?
בכתבה היא מציינת גם את נפילתה של Pan Am ועם זה יש לי בעיה. אם מכניסים סדרה כמו Pan Am לרשימה אז צריך לעצור רגע ולדבר על ההבדלים. כל הסדרות הקודמות שצוינו פה ובכתבה הן מעבר לסדרות המשכיות, כוללות גם אלמנט של אירוע מסתורי שמציב את הדמויות בעולם חדש ושונה לחלוטין (כן, העולם שלנו אחרי הפלאשפורוורד מציב את הדמויות בעולם הריאליסטי שלנו, אבל זה עולם שונה לחלוטין) ובנוסף, בכל הסדרות אנחנו לומדים על הדמויות שלה באמצעות פלאשבקים, לעומת זאת כל מה שPan Am עשתה הוא לחזור לשנות ה60 והיא לא בנויה בסגנון של שאר הסדרות (כן פלאשבקים, אבל זה הכל) ולכן אינני מבינה את ההתייחסות אליה. בשורה אחת עם סדרה כמו Pan Am ניתן להציב גם את Revenge, האנטומיה של גריי, גוסיפ גירל ועוד עשרות סדרות דרמה המשכיות שמשודרות ברשתות ומצליחות ולכן אני מוציאה מהדיון את עובדת היותן המשכיות, כי זאת באמת טענה לא רלוונטית, צופים עוקבים ואוהבים לעקוב אחרי סדרות המשכיות.
לפני שאגש לטענותיי חשוב להבהיר נקודה שהיא מציינת בכתבה והיא הכבלים – סדרות הכבלים ההמשכיות אכן עובדות ומצליחות: דמג'ס, המתים המהלכים, ילדי האנרכיה, שובר שורות, דקסטר ועוד..אבל כבלים זה עולם אחר שעובד הרבה יותר על מנויים מאשר על רייטינג ולא מגיע לנתוני הצפייה של סדרות ברשתות השידור.
ובכל זאת, נראה שסדרות בסגנון אבודים אכן נכשלות ברשתות השידור, אז מה הסיבה?
הטענה שלי היא שאבודים הייתה תופעה. סדרות פנטזיה-מד"ב-על טבעיות בדר"כ לא פונות אל קהל רחב וסוחפות את כולן כי אנשים רבים נרתעים ממפלצות עשן, מסעות בזמן ומתים שמופיעים על אי מסתורי ואני חושבת שזאת הנקודה. אבודים התחילה ריאליסטית למדי, כן עם מפלצת עשן אבל הסיפור האנושי של הדמויות תפס מקום הרבה יותר מרכזי בסדרה וההתחלה הייתה חבורה של אנשים, בעלי היסטוריה מעניינת ומפתיעה, מנסים לחלץ את עצמם מאי שהתרסקו עליו. ככל שהסיפור הסתבך והפך למופרך יותר הצופים הלכו ופחתו אבל הסדרה שרדה כי רבים כבר נקשרו לדמויות והיו מעורבים בסיפור והסדרה הצליחה.
אם כבר לטעון משהו מול אבודים זה שהיא פתחה את התחום לקהל הרבה יותר רחב ושכעת הרבה יותר אנשים מנסים סדרות שאולי לפני כן לא היו צופים בהן, כמו Once Upon A Time, שתכף נגיע אליה.
טיפאני מאשימה את היוצרים כבעלי חופש יצירתי רב מדי שמאפשר להם לעשות מה שהם רוצים ללא התייחסות לרצון הצופים וכאן היא מתעכבת בנושא הסופים השמחים והריגת דמויות. אני חושבת שיש כל מיני סוגים של סדרות, סדרות שמאתגרות את הצופה וסדרות שמסוות לו נחת והנאה ואני מנסה לכלול בצפייה שלי גם מהסוג הראשון וגם מהסוג השני. סדרות שמספקות סוף שמח הן נהדרות, אני יושבת ומחייכת מולן וגם כשקשה עד סוף הפרק הכל מסתדר ואפשר להמשיך הלאה בשקט ובשלווה ועם תחושה טובה אבל, זה לא מאתגר אותי כצופה, זה לא מלהיב אותי באותה הדרך שתוכנית מורכבת מלהיבה. אני יודעת שבכל פרק בבונז, למשל, יתפסו את הרוצח האמיתי, הסדר ישוב לתקנו ובות' וברנן שוב יחליפו מבטים משתוקקים, גם אם באמצע הפרק היה להם ריב עצום.
בסדרה כמו אבודים (וכן בסדרות הכבלים שציינתי) חיכיתי וציפיתי שידהימו אותי, רציתי את המסע, הדרך, הניסיון להביא לתיקון ושינוי בחיים וההבנה שאף אחד לא מושלם ואף אחד לא חסין מפני המוות. כן, זה אולי משאיר אותי בתחושה של אי נוחות המחשבה שכל אחד יכול למות, אבל זה משאיר אותי, כצופה, תוהה מי עוד יעזו להרוג ולאן ואיך ימשיכו משם. התיאוריות שקמו סביב קיומו של האי באבודים והשעות שאני (ומעריצים רבים נוספים) בילינו בקריאה וכתיבת תיאוריות וניסיונות להבין מה האי מייצג היו נהדרות, מעשירות ואתגרו את המחשבה והדמיון ואני אישית לא רואה בטלוויזיה כזאת שום דבר רע. כן, גם אני התאכזבתי מהסוף אבל אין זה אומר שאני לא רוצה לעקוב אחרי סדרות נוספות כאלה.
ואז הגיעה Once Upon A Time, הסדרה שבאה לתקן את מה שאבודים הרסה. מהפרקים הראשונים של הסדרה נערכו השוואות בין השתיים, צוות התסריטאים של הסדרה מורכב מאנשים שעבדו באבודים והדמיון בין השתיים ברור. כל פרק יש פלאשבק על דמות אחרת מעולם האגדות, ההיסטוריה היא אף פעם לא כפי שחשבנו וההווה הוא גם בעולם בדיוני ומורכב עם עיירה שהזמן בה עומד מלכת והאנשים לא זוכרים את ההיסטוריה שלהם.
מצפייה בשבעת הפרקים ששודרו עד כה אני מרוצה מהסדרה, הבעיה היחידה שלי איתה היא שכרגע היא עדיין לא מספיק אמיצה, לא מספיק מאתגרת אותי והדיכוטומיות של רעים מול טובים כרגע קיצוניות מדי לטעמי ויש לטשטש את הגבולות יותר, זה קורה לאורך הפרקים ואני צופה ומקווה שהקו הזה ימשיך.
טיפאני יוצאת גם נגד הסדרה הזאת, בטענה שלא למדו מטעויות בעקבות מותו של הצייד, גרהם, בפרק האחרון ששודר. להרוג דמות ראשית שהצופים מזדהים איתה פוגע בצופים וגורם להם תחושה של בגידה. יש בטענה הזאת מן האמת, זה לא נעים ואם היו הורגים את אמה, הנרי, רג'ינה, דיוויד או מרגרט אחרי שבעה פרקים, אולי באמת הייתי זועמת מדי כי אלו הן הדמויות הראשיות באמת. גרהם, עם כל הכבוד שעשו עליו פרק ובסיומו הרגו אותו, עם כל האכזבה שעד שהוא נזכר ושעד שאמה התחילה מערכת יחסים איתו הוא נהרג, עדיין לא הופך אותו לראשי ואת מותו לבגידה בצופים. ממה שיצא לי לדון עם אנשים שצופים בסדרה, הרוב היו מרוצים מההפתעה שבמותו ומכיוון העלילה האמיץ הזה שאת השלכותיו נגלה רק לאחר הפגרה (האם אמה תתחיל להאמין להנרי? אולי מרי מרגרט? אולי לא תהיה למותו כל השפעה? איך רג'ינה תתמודד עם הרצח שלו? )
טענה נוספת של טיפאני היא ההבטחה לסופים טובים שהסדרה אף פעם לא מקיימת ואני רואה את זה בדיוק להפך. הסדרה התחילה מנקודת המוצא שהקללה שהוטלה על כל הדמויות תמנע מהם את הסופים הטובים וברור שרק בהסרת הקללה הם יקבלו אותם חזרה. אני לא חושבת שמישהו חשב שזה אומר שהחל מהפרק הראשון הקללה תוסר ויהיה סוף טוב (כי אז לא תהיה סדרה!) ההפך הוא הנכון, הסדרה אומרת שהקללה הייתה להעביר את הדמויות לעולם שלנו, העולם בו אין סופים טובים. כלומר, מההתחלה הסדרה אמרה שאנחנו, גם בתור צופים וגם כאנשים שחיים בעולם הזה, לא זוכים לסופים טובים. אופטימי? לא ממש. משלה ומוליך שולל את הצופים? גם לא, הצהרת הכוונות פה הייתה ברורה מההתחלה.
הטענה האחרונה של טיפאני שעליה אנחנו מסכימות, היא המחסור בתשובות לשאלות. אני כן מאמינה שאבודים היו צריכים לספק הסברים במקום להמשיך ולשאול עוד שאלות, אני חושבת שבפלאשפורוורד היו צריכים להיות מוכנים יותר טוב למה שיקרה אחרי עונה ראשונה ואני גם חושבת שOnce Upon A Time מנסה לפתור בעיות אלה וכבר בפלאשבקים מתחילה לחבר לנו בין חוטי העלילה, לקשר וליצור תמונות מצב ברורה של שני העולמות. כלומר, לא רק שלא נפתחות אין סוף שאלות, גם לשאלות הקיימות מספקים מענה ותשובות.
בסיכומו של דבר, זה נכון שהטלוויזיה היא עסק שצריך להיות רווחי כדי להמשיך להתקיים, אך אין זה אומר שאין מקום ליצירות מאתגרות יותר לצד הסדרות השמחות, הנוחות והקלות לצפייה. קריאת כתבה שקוראת ליצירת סדרות תבניתיות בלבד ממש הכעיסה אותי, לחשוב שהיום מאמינים שאין מקום למורכבות נרטיבית ברשתות השידור לאור כל מה שהולך ברשתות הכבלים, לחשוב ולהכליל שאנחנו, כצופים, לא רוצים את האתגר שבצפייה והגרוע מכולם – לחסום חופש אומנותי של היוצר. עד שהגענו למקום שבו השואוראנר, בדר"כ יוצר וכותב הסדרה, זוכה לשליטה שהוא זוכה לה במסגרת הרשת, לצאת ולבקש להגביל אותו? עד שהטלוויזיה נתפסת כאומנות, לקחת את זה חזרה? אני אוהבת שהטלוויזיה מספקת לי הכל, מבונז התבניתית, לאמריקן איידול – ריאליטי התחרות, אחד נגד מאה השעשועון ולסדרות כמו מד מן ושובר שורות שהן יצירות אומנות. יש כ"כ הרבה ערוצים ותוכניות לבחור מהן, למה לצאת נגד זה?
עד כאן להפעם, מקווה שעניין אתכם וקראתם את הפוסט (ואולי גם את הכתבה המקורית? אני יודעת שהיא מאוד ארוכה ובאנגלית..אבל אולי? :))
אשמח לתגובות, דעות, טענות, הערות והארות.

7 תגובות:

  1. אני לא מכיר את הטיפאני הזאת, אבל תסלחי לי, לפחות על פי הכתבה הרלוונטית - היא לא מבינה מהחיים שלה.

    להגיד ש'אבודים' תיזכר בתוך "הסדרה שהרגה את כל הדמויות שלה ולא סיפקה פתרונות" זה פשוט חוסר הבנה בסיסי. הסיבה ש'אבודים' הצליחה (לפחות בהתחלה) היא שהיא הציגה דרך חדשה לספר סיפור בטלוויזיה. אחרי ההצלחה שלה, סדרות כמו 'האירוע', 'פלשפורוורד ו'גיבורים' השתמשו בחלק מהחידושים שלה והפכו אותם לנוסחא, ובגלל שהן הסתמכו על הנוסחא הזאת ולא חידשו בעצמן - הן נכשלו. פלשפורוורד' לא נכשלה בגלל שהיא היתה כמו 'אבודים' ו"הקהל" הרגיש שהוא נכווה כבר פעם אחת. היא נכשלה כי היא לא היתה מספיק מעניינת.

    (לא ש'אבודים' היא כזאת מדהימה, אבל לפחות היה שם נסיון למשהו קצת אחר)

    המודל הקלאסי של הטלוויזיה המסחרית בארה"ב גוסס. אני לא מבין הרבה ברייטינג, אבל מהקצת שאני כן יודע - ברור שזה לא מדד מספיק טוב. יותר ויותר אנשים בוחרים להקליט תוכניות ולצפות בהן מאוחר יותר, לצפות בהן ב-VOD, לקנות או להשכיר את אוסף ה-DVD העונתי או פשוט להוריד מהאינטרנט (באופן חוקי יותר ופחות). המדד של הרייטינג משקף רק כמה טלוויזיות שידרו את אותו ערוץ בזמן שרצה הפרסומת. המידע הזה צריך לעניין את המפרסמים, ומהווה חלק מכריע בהחלטה מה ישרוד ומה יבוטל בגלל המודל הכלכלי (ובגלל זה הוא רלוונטי גם לצופים), אבל הוא לא מייצג בשום צורה את כמות הצופים, ולכן לא יכול לייצג את מה ש"הקהל" רוצה.

    בכלל, מי זה "הקהל" הזה שעליו היא מדברת? ולמי אכפת מה הוא רוצה? למה זה חשוב?

    בקיצור - שתסתום.

    ולכי לראות 'הסמויה' כבר.

    השבמחק
  2. :) אם הכתבה הזאת לא הייתה באתר טלוויזיה לגיטימי ומצליח, טיפאני ודעותיה לא היו זוכות להתייחסותי..אבל..אממ..כן.
    תשמח לשמוע שראיתי כבר שלושה פרקים של הסמויה.
    תודה על התגובה!

    השבמחק
  3. אהבתי את הניתוח שלך איילת, ואני גם מסכימה איתו.
    עכשיו תמשיכי עם הסמויה ותראי מה זה טלוויזיה המשכית מצוינת :)

    השבמחק
  4. אולי אני קצת מקובע קצת אבל אני לא כל כך מוצא מקום להשוואה בין הסדרות בכתבה של TheTVAddict.
    לפי דעתי, אבודים הצליחה כי היא הייתה מותחת, כי היא סיפרה סיפור טוב, כי לראשונה הרגשת הרגשה של קולנוע מול המסך הקטן.
    הבזק לאחור והאירוע (אין לי כוח לעבור לאנגלית :)) לא הצליחו כי הן פשוט לא היו טובות מספיק. הן ניסו לרכוב על גל ההצלחה של אבודים ולא היו מעניינות בשביל להשאר איתן. לפחות מהפרקים שראיתי של הסדרות האלה, הן פשוט היו מופרכות מדיי ולא אמינות מספיק (הן מבחינת משחק והן מבחינת עלילה) בשביל להתמסר אליהן כמו שהתמסרתי לאבודים.
    היו היה פעם היא ז'אנר שונה, ואני חושב שהיא לא עובדת על אותו רגש שאבודים עבדה. עם שאבודים הייתה מיסטית הרקע לאירועים היה מוחשי למדי, והמיסטיקה והמסתורין היו רק התבלין. היו היה פעם נמצאת כל הזמן על המתח שבין אגדה ומציאות, בכך זה נסיון מעניין שלפי דעתי לא נוסה עד עכשיו. לכן היא מעניינת ולכן יש לה מקום בנוף הסדרות הנוכחי. אני לא חושב שהיא מושלמת ולפי דעתי המשחק של ג'ניפר מוריסון מגוחך משהו (יש קמצוץ ילדותיות בתגובות שלה וזה קצת מעצבן אותי), אבל המשחק של ג'יניפר גוודווין הוא כל כך מעורר הזדהות, והמשחק הזה שבין אגדה ומציאות הוא כל כך מרתק שזה מכפר לעת עתה על החסרון הזה.
    "בעידן שבו...", עונת הטלוויזיה הזאת לא ניפקה סדרות מוצלחות יותר מדיי, ואני חושב שהיו היה פעם היא אחת הראויות ביותר מכל יבול הסדרות הנוכחי (גם נקמה טובה, אם כי סבונית מדיי, הופתעתי ממש לטובה מLast Man Standing, והומלנד ובוס לא הספקתי עוד לראות למרות ההמלצות), שרק תדע לשמור על עקביות ולבנות עולם תסריטי שלם ועוד נכונו לנו איתה עוד שעות מרתקות.
    תודה על כתבה מעניינת.

    השבמחק
  5. חיליק- תודה על התגובה המושקעת! :)
    ואני חושבת בדיוק כמוך על "נקמה"!

    השבמחק
  6. עד עצם היום הזה היא הסדרה הכי יפה בטלוויזיה. פשוט מקסימה. ולגבי הסמויה - הסדרה הכי טובה שנעשתה אי פעם. חובה לראות בסדרות לצפייה ישירה.

    השבמחק