יום ראשון, 21 בפברואר 2016

אני מכירה בערכי–הסוכנת קרטר

 

    carter-207_thumb

    אני צופה בימים אלו בעונה השנייה של הסוכנת קרטר שאוטוטו מגיעה לסיומה (השבוע שוב פרק כפול ואז סוף עונה ב01.03- בארה"ב) ומוצאת את עצמי מתענגת על כל רגע.

    שלא כמו העונה הראשונה, בעונה השנייה הדמויות מצאו את מקומן בעולם, לכל אחת מסלול ברור משלה, העלילה הכוללת נהירה, מעניינת, מורכבת במידה הנכונה וכל דמות חדשה טובה מקודמתה. אם בעונה הראשונה הפוקוס היה על הווייתה של פגי במערכת גברית, כשהיא נלחמת בכל פרק להוכיח את עצמה ולמצב את עצמה כסוכנת לגיטימית שהרי בעונה השנייה ישנו שחרור מהצורך הזה, היא סוכנת SSR, זה כבר נתון, ומשם היא יכולה פשוט להתקיים, לפעול, לחיות.

    מכאן והלאה ספוילרים עד פרק 207.

    לפעמים יש רגעים טלוויזיונים לא ברורים, את צופה במסך ללא כל ציפייה ויש רגע קסום. לפעמים הוא כה קטן עד שאת לא יודעת כמה הוא היה מיוחד. כזו הייתה הסצינה במכונית בפרק האחרון, כשג'ארוויס ופגי מתחילים מה שנראה כמו שיחת חולין. הוא אומר שהוא שמח להמשיך במשימה אחרי הצלחתו המרגשת של ד"ר ווילקס, היא מסכימה ואז הוא רומז שמעולם לא ראה את ווילקס כה נרגש.

    מכאן הסצינה ממשיכה כשג'ארוויס מעמת אותה עם כל מה שאנחנו, היא והוא יודעים- שני גברים מעוניינים בה, היא עד כה מראה עניין בשניהם ונראה שכעת כשלוויקס יש מסה (מזל טוב!) וארוסתו של סוזה נפרדה ממנו, היא צריכה לבחור.

    ומתוך ההומור וההתגוננות עוברים במהירות ללב העניין, לשיחה רגישה ועצובה שבה היא מודה שהיא לא תכננה לעורר את חיבתם של שני "מחזרים איכותיים" וג'ארוויס עונה לה שהיא ממעיטה בקסמה.

    וזה יופייה של העונה השנייה, אם בסוף הראשונה פגי הצהירה שאינה צריכה את אישורו של ת'ומפסון או כל סוכן אחר, כי היא יודעת מה היא שווה (I know my value האלמותי) שהרי בשנייה אנחנו נחשפים לפן בחייה שבו היא אינה מכירה בערכה, ערכה כאישה.

    יש אמת, מאוד רלוונטית לימינו, בדבריה של קרטר. היא הבינה איך להיות מצוינת בתחומה, לבלוט כסוכנת, לפעול למרות שתמיד רואים בה כאישה, כחלשה, כחפץ יפה, תמיד ממעיטים בערכה והיא מעמידה אותם על טעותם. ופתאום דווקא אלו שמכירים בה כסוכנת מקצועית ומעריכים אותה במקצועה רואים בה גם כאישה, מתעניינים בה רומנטית, והיא אינה יודעת כיצד להתמודד.

    מוקדם יותר בעונה ראינו אותה בתפקיד האחר- היא שיחקה אישה, היה לה גבר, היא הייתה מאורסת והוא הכתיב את המציאות: "החלטנו שלא אלך להיות סוכנת שטח" היא סיפרה לאחיה. נראה שרק עכשיו, בשלהי העונה השנייה היא מתמודדת עם הצורך להיות שניהם.  

    חשבתי שאולי זו רק אני, הסצינה הזו דיברה בעיקר אלי, הכתיבה המבריקה, הרגישות וההומור בלטו אצלי אך כל אדם שדיברתי איתו על הפרק ציין קודם כל את הסצינה הזו. דבר נוסף ששובה וקסום בסצינה זו העובדה שנתנו מקום להבנה ולעיבוד של המצב. הרי סך הכל שיחה כה אישית ופתוחה מאוד לא אופיינית לשתי הדמויות הללו שלכל אורכה ממשיכות ברשמיות עם "גברת קרטר" ו"מר ג'ארוויס", ועם כל מה שהצופים יודעים יכלו להמשיך הלאה, להשאיר אותנו להתבוסס במבוכה שלאחר האירוע ששררה בין דניאל ופגי ולתהות מה יקרה הלאה עכשיו כשסוזה הותקף והודח מתפקידו ווילקס בידיה של וויטני, אך נתנו לנו עוד רגע של נחת בידיעה שגם האישה הזו, שנדמה שתמיד יודעת מה היא עושה, לא מושלמת, גם היא לפעמים מרגישה פשוט אבודה.

    יש עוד הרבה לכתוב על העונה השנייה אך קצרה היריעה, מקווה שאשוב ואכתוב לקראת סוף העונה. בינתיים אנא נפנה תפילותינו לאלוהיי רשת ABC, נתפלל לעונה שלישית שנראית כרגע כחלום רחוק ונתענג על הפרקים האחרונים שנותרו.

    אם אתם רוצים להיזכר בסצינה הקסומה (או לצפות בה בריפיט):

וכרגיל, אשמח לתגובות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה