יום שני, 29 באוגוסט 2011

למה אני אוהבת את טוויטר?

כשם הכותרת כך יהיה תוכן הפוסט, אין פה תחכום או הקשר טלוויזיוני עקיף (טוב, אולי ממש עקיף), פשוט פוסט שמסביר למה באמת אני אוהבת את טוויטר.
לטוויטר הצטרפתי מסיבה אחת בלבד והיא – לעקוב אחרי מפורסמים. לגיטימי, לא? אם תשאלו אותי אני עדיין לא יודעת איך קרה טוויטר ואיך הגענו למצב שכל המי והמה בהוליווד משתפים מרצונם החופשי מידע על מאחורי הקלעים, פרטים על מקום הימצאם ותמונות שנעות בין מטופשות ללא מחמיאות בעליל אבל כך קרה.

אחרי תקופה ארוכה שבה הייתי נכנסת לטוויטר ובודקת מפורסמים ספציפיים שמעניינים אותי ופעילותם החלטתי שזה מעט מדי ומאוחר מדי ואני פותחת חשבון. לקח קצת זמן, צריך להתרגל לממשק שונה, אך התמכרתי. כיום, טוויטר הוא מקום הרבה יותר מעניין מהפייסבוק, בשבילי, אך בהתאם, הרבה פחות חברתי.
בכל זאת, למה אני מספרת לכם את כל זה? הכל בגלל שדן הרמון, יוצר הסדרה הנהדרת קומיוניטי, התייחס לשני ציוצים שלי. כן, זה עדיין לא משתווה לפגישה פנים מול פנים עם ג'ונתן גרוף, אך זה גם רגע שיא נחמד.

איך זה קרה? טוויטר הוא מקום שמאפשר לך לכתוב בחופשיות ישירות לכל אדם בעל חשבון ובמקביל, מאפשר לאדם זה להתעלם ממך כליל. ב99.9% מהמקרים זה מה שקורה עם מפורסמים, אני כותבת והם מתעלמים..אבל ערב אחד, אחרי עוד ציוץ של דן הרמון שממש לא הבנתי, אמרתי נואש ובאגביות רשמתי את הציוץ הבא:
dan-harmon01למי שטוויטר נראה לו כמו סינית, אני אסביר. כתבתי שאני לא חושבת שאני אי פעם אבין את הציוצים של דן הרמון (ותייגתי אותו על הדרך) ואני באמת מנסה והוספתי שצריך להיות חשבון גוסט (על משקל סופר צללים) שיסביר אותם.
לאחר מכן הגיעה ההפתעה הגדולה – לא רק שדן הרמון קרא את הציוץ, הוא החליט לעשות לו ריטוויט (מצטערת, ציוץ-מחדש, זה השיא שלי אז חזרנו ללועזית) וזה אומר – לפרסם את מה שאני רשמתי לכל עוקביו עם תיוג שלי.
dan-harmon הציוץ הזה הוביל להתייחסות רבה מצד עוקבים נוספים שהביעו הזדהות או הודיעו שלוקח זמן להיכנס לראש שלו ולהתאזר בסבלנות אבל זה גם גרם לפתיחת חשבון גוסט כזה, בדיוק כמו שהצעתי! אחרי שהודתי לדן הרמון וליוצר החשבון על התייחסותם, זכיתי לציוץ נוסף!
dan-harmon2 שבו דן הרמון אמר שכל מה שהחשבון גוסט מסביר אמור להיות מובן מאליו מציוציו שלו, בנימה סרקסטית קמעה ושם נגמרה השיחה בינינו. כלומר, עניתי לו אך כמובן שזה לא הוביל להתפתחות נוספת.
חוויות נוספות שגורמות לי לאהוב את טוויטר הן:
העובדה שטקס פרסי האמי האמריקאי החליט לעקוב אחרי בטוויטר!
emmys העובדה שזכיתי בזוג כרטיסים לסרט מתנת קולנוע לב, על ריטוויט שעשיתי:
lev וכמובן שוב, תמונות מטופשות שמפורסמים מעלים כמו הארט הנסון, יוצר הסדרה בונז, עושה שק קמח לשחקנית הראשית שלו, אמילי דשנל:
ed-hh-bones השחקנית ליה מישל מגלי בתמונות מאחורי הקלעים:
lea michele as rachel behind the scenes lea michele amber riley behind the scenesעד כאן להפעם, פוסט לא טלוויזיוני במיוחד, אך כן עם קשר עקיף. מוזמנים להצטרף לטוויטר ולעקוב אחרי, מבטיחה לא להתעלם! או לעקוב אחרי מפורסמים, כי זה הרבה יותר מעניין. :)

תגובה 1: