המטופל המושלם - האוס

האוס חזר בעונה חדשה, שמינית במספר ועם המון שינויים. הפעם אכתוב על הפרק השני בעונה שנקרא Transplant ושודר ב10.10.11. אם טרם צפיתם בפרק כל מה שתקראו החל מהפסקה הבאה הוא ספוילר.

How To Fight Lonliness – האוס

אני ממש לא אוהבת להתחיל פוסטים באמירה מתנצלת על כך שלא עדכנתי הרבה זמן אבל אני באמת מצטערת! עבר יותר משבוע, עוד פעם...זאת חופשת הסמסטר הזאת. היו צריכים להזהיר אותי לפני שנכנסתי ללימודים שחופשת סמסטר זה בעצם שם קוד לתקופה הכי לחוצה של השנה בה יש יותר מדי עבודות ומבחנים במעט מאוד זמן. כן, אני יודעת שאני לומדת קולנוע ואני מודעת היטב שזה יותר קל, הציונים לרוב יותר גבוהים משאר מקצועות האוניברסיטה ומאוד מעניין וכיף ללמוד. זה נכון, אבל זה לא אומר שזה פחות קשה או לחוץ.

אחרי הפסקה הקודמת, שבאמת אינה רלוונטית לעניינכם, אפשר להמשיך ולשוחח על הפרק החדש של האוס. הפעם אני אדבר על פרק 12 בעונה השביעית, הוא שודר בארה"ב בתאריך 14.02.11 ושמו You Must Remember This . אם לא צפיתם בפרק כל מה שתקראו החל מהפסקה הבאה יפגע בצפייתכם.

למרות הפוסט הקודם שכתבתי על האוס, שהביע אכזבה רבה מהעונה הנוכחית, הפעם אני קצת יותר מרוצה. שני הפרקים האחרונים הראו שיפור ניכר. אל תטעו, אני לרגע לא חושבת שמדובר בפרקים מצוינים או טובים אפילו, אבל הם מצליחים להיות מהנים ומעניינים במידה מספקת.
בפרק זה חזרנו לווילסון והאוס כמו שאנחנו אוהבים אותם – האוס מחבל לווילסון בחיים, משחק משחקים ומספק הרבה בדיחות. בנוסף, טאוב ופורמן מגבשים חברות, מסטרס נשארת כהרגלה ולשם שינוי, המקרה הרפואי היה ממש מעניין. אולי זאת רק אני, כבר קראתי כמה אנשים שממש לא סבלו את המטופלת, אבל המצב הרפואי ההתחלתי שלה- Hyperthymesia, ממש עניין אותי!

נתחיל מווילסון. קראתי בעדכונים של רשת Fox בפייסבוק שהולכת להיות לווילסון חברה חדשה ולמרות סקרנותי לא המשכתי לקרוא. והנה הגיעה שרה! חתולה מקסימה.
האמת, אין יותר מדי מה להרחיב על קו העלילה הזה. הרבה בדיחות מצחיקות, סצנת באר מעולה והתרגיל הרגיל של האוס גורם לווילסון אלרגיות מזויפות, אם ווילסון ראה את זה מקילומטרים אני בטוחה שגם אתם. עדיין, קו העלילה הזה החזיר נושא מעניין וזה חיי בדידות, האם להיות בזוגיות באמת אומר שאתה לא לבד? האם האוס, למרות שהוא עם קאדי, עדיין מרגיש לבד? טוב, לפי סיום הפרק אין ספק שכך הוא מרגיש.
מה שמדהים בעיני זה שלא משנה באיזה קשר ווילסון נמצא, האוס ינסה לחבל בו. אם מדובר בבחורה, אז היא לא טובה, אם מדובר בחתולה אז היא גם לא טובה והוא צריך בחורה!

נמשיך עם טאוב ופורמן. האמת, שאני ממש אוהבת את מה שקרה עם הזוג הזה. לקחו שתי דמויות שאני לא סובלת, שתיהן לא הצליחו לעניין אותי לאורך העונות (למעט תקופת פורטין – פורמן ו13) וחיברו ביניהן ויצא משהו נחמד. קשר מוזר, חברי, חצי תומך- לא תומך, מפרגן ועוקצני שכזה ואני דווקא מחכה לראות לאן זה יתפתח. עדיין לא הבנתי מה גרם לטאוב להיכשל בבחינה הזאת כשבאמת מדובר ברופא שעוסק ברפואה אבחונית, מאתגרת, על בסיס יומיומי. אף הסבר על תחושתו של כשלון כבן אדם לא סיפק אותי, אבל אם זה הביא להתפתחות העלילתית שהוא חבר טוב של פורמן והם גרים ביחד אני בסדר עם זה.

מסטרס מתחבבת עלי, בעיקר בגלל שהאוס ממש לא סובל אותה ואף אחד אחר לא נחמד אליה והיא לא מתנהגת כמו מסכנה וממש לא מוותרת. זה גורם לי לחשוב על קמרון בצורה מאוד שלילית פתאום, למרות שממש אהבתי אותה בזמנה. בכל מקרה מה שעדיין מאכזב בנושא של מסטרס הוא שלא ברור לי לכמה זמן אמבר טמבלין עוד נשארת איתנו, אבל בינתיים כשהיא כאן הייתי רוצה לדעת יותר על החיים הפרטיים שלה. מעבר לכך שהיא ממש חכמה וכל הזמן לומדת והיא מאוד מוסרית ו – by the book. מי ההורים שלה? האם יש לה אחים ואחיות? חבר? מה החולשות שלה? הדמות שלה מרגישה מאוד שבלונית, מה שאתם מצפים מבחורה צעירה וחכמה ואין כלום מעבר. זה מאוד לא אופייני לסדרה וחבל.

המקרה הרפואי. כפי שאמרתי בתחילת הפוסט המקרה היה ממש מעניין בעיני, האבחנה הסופית של OCD הייתה מעט מאכזבת אבל הדיון במה אנחנו זוכרים והבחירה לזכור רק את הדברים הרעים או הטובים, לספור מעשים של אנשים ולפי זה להחליט על התפתחות הקשר איתם וכדומה גרם לי לחשוב על הנושא והמסקנה כמו תמיד היא שהנושא מאוד מורכב ואין שחור ולבן, אין לוח תוצאות לחיים.

צ'ייס וקאדי גם היו בפרק, אבל לא קרה איתם יותר מדי. אני אוהבת שקאדי עם האוס אבל זה לא משתלט על העלילה – ככה צריך להיות. צ'ייס לא מעניין, באמת! לא קורה איתו כלום.
במחלקת התלונות – חבל שאין פרקים מופתיים כמו בעבר, הן מבחינת כתיבה והן מבחינת צילום וחבל שהאוס הולך בלי מקל ולא כואב לו. זה נשמע אכזרי, אני יודעת..אבל זה חלק כל כך חשוב בדמות שלו, זה ממש משנה אותו וחבל.

קצת ציטוטים משעשעים מהפרק:

House: His name is Sarah. Cats are not named that. Women are. What the Freud is that about?

House: Masters, you finally blossomed into a woman. Have you ever slept with a man with a cat?
Martha: Sure
House: Wrong… and slut

Masters: What about a tutor?
Taub: I don't need a tutor.
House: Tutor it is. Choose your poison. Chase, if you prefer pounding Aussie beers and commiserating over the suckiness of divorce. Masters, if you want nervous energy, flash cards, and obnoxious pieces of arcane trivia. Foreman, if you need to be berated by a humorless hard-ass.
Taub: Foreman.
House: Interesting. You must be more worried than you look.

Masters: That makes no logical sense.
House: This is not a door to logical sense. Also, shut up.

Dr. Foreman: Why are you giving me these?
House: Because, while they're all running all these tests, you will be submitting the insurance forms.
Dr. Foreman: There's an entire department for that.
House: Exactly. The Foreman Department. Of which you are the foreman, Foreman.

ולסיום, השיר המקסים מסוף הפרק How to fight lonliness של Wilco.

Carrot or Stick - האכזבה שלי מהאוס

לפני יומיים (24.01.11) שודר פרק חדש של האוס, השני מאז שחזרנו מהפגרה הארוכה ולצערי הרגשתי שזה פשוט לא היה שווה את ההמתנה.
העונה השביעית מאוד מאכזבת אותי ואני מתחילה להרגיש שאני ממצה את הסדרה שפעם הייתה כ"כ אהובה.
בפעם האחרונה שכתבתי על פרק של האוס דווקא שמחתי ורשמתי הרבה דברים חיוביים, אבל בהסתכלות לאחור אני מבינה שזאת הייתה התלהבות של התחלה ושום דבר מעבר.
לפני שאני אמשיך, אני אבהיר (כרגיל) שמדובר בפרק 10 בעונה השביעית ושמו Carrot or Stick. הפרק עוד לא שודר בארץ ולכן כל מה שתקראו מהפסקה הבאה הוא ספוילר ועשוי לפגוע בצפייה.

אז מה היה לנו הפעם? האוס-קאדי-ווילסון-רייצ'ל כרגיל לעונה. האוס משקר לקאדי, ווילסון מייעץ לו בלי להתכוון לכך והקשר בין האוס לרייצ'ל מתהדק למרות שהאוס לא יודה בכך.
בנוסף, צ'ייס שנהיה manwhore, מקבל את המגיע לו. לא יודעת אם באמת הגיע לו, אבל זה מה שהוחלט..ותמונת עירום שקרית ולא מחמיאה מפורסמת בתור תמונת הפרופיל שלו בפייסבוק.
ודבר אחרון – המטופלים. ילד שנמצא במחנה אימונים צבאי לעברייני נוער והמפקד שלו.
ובמילה אחת – משעמם.

הדבר האהוב עלי בסדרה היה (אחרי האוס עצמו, כמובן) ווילסון והאוס ומערכת היחסים ביניהם. העונה, הכל נהיה ביניהם כ"כ שגרתי ורגיל והסיכוי שלהם להפתיע אותי כמו בעבר נגוז. אין יותר תחבולות, משחקים, שקרים וסודות. וגם אם יש, זה פשוט לא כמו פעם..נדמה כאילו הם מכירים אחד את השני יותר מדי טוב או שאין טעם להתעסק איתם.

האוס וקאדי גם מאכזבים. אחרי כל הציפייה, אחרי שמתחו אותנו, אחרי האשליה של סוף עונה חמישית..אחרי הכל, הם ביחד וזה יותר רגיל מרגיל. אני יודעת, זה תמיד קורה בסדרות..ברגע שהזוג מממש את היחסים, הסדרה או מערכת היחסים נהרסת. במקרה של האוס באמת האמנתי שיצליחו להתגבר על כך באמצעות כתיבה שנונה ובעיקר בזכות העובדה שהסדרה מבוססת על האוס והיחסים שלו עם אנשים בכלל ולא מערכות יחסים זוגיות בפרט. לצערנו, זה לא קרה. הם ביחד, זה מאוד שגרתי ורגיל (שזה בסדר, אני לא רוצה דרמות מיותרות ופרידות כל פרק שני..) הוא משקר לה (לא מפתיע כי everybody lies זאת התורה שלו) ואיכשהו מערכת היחסים גוזלת הרבה מהקסם שבדמות של האוס. כל ההתעסקות עם רייצ'ל לאורך הפרק הייתה משעשעת והיא באמת מוסיפה אפקט קומי לסדרה ואין ספק שהיא חלק חשוב ומהותי במערכת היחסים שלהם, אבל זה פשוט לא מעניין, או לא מספיק מעניין.

צ'ייס, מסטרס, טאוב ופורמן AKA הצוות. משהו נוסף שמחסיר מההנאה שבסדרה. פעם לצוות הייתה דינאמיקה, היו מערכות יחסים בתוך הצוות, היו מערכות יחסים מול האוס – היה אכפת לו מה קורה בחייהם, איך מטופל משפיע עליהם ולמה..והם תמיד ניסו להבין אותו, לחקור אותו ולהיכנס לו לראש. הכל נעלם כלא היה. כן, מדי פעם הוא מקניט אותם והם אחד את השני, אבל הצוות עכשיו הוא פשוט לא הצוות של פעם. העונה הרביעית שהחליפה את הצוות המקורי הייתה נראית כמו התחלת הסוף בהתחלה אבל נעשתה בצורה מבריקה (בעיני, אני יודעת שיש אנשים שממש לא סובלים את העונה הזאת) ועברה בהצלחה. התרגלנו לצוות החדש, הצוות הישן נשאר ברקע והכל היה נחמד. עכשיו אנחנו עם צוות מאוד ספציפי, עם דמויות מאוד מנותקות אחת מהשנייה, בלי חיים פרטיים או חיים משותפים, בלי יותר מדי עומק בעקרון.
צ'ייס, מאז שקמרון עזבה, שוכב עם בחורות והרבה. יופי. זה ממש לא מעניין..ואנקדוטה משעשעת על בחורה שמתנקמת על ידי שימוש ברשת חברתית – לא מספיק משעשעת.
טאוב, אשתו עזבה אותו אחרי אינספור בגידות ואפילו הצליחו להציג אותה כקצת אשמה על בגידה מנטלית עם בחור וירטואלי..זאת עלילה שנמשכה הרבה יותר מדי זמן ומלכתחילה לא הייתה ממש מעניינת ועכשיו היא סוף סוף נגמרה. שוב, אין יותר מדי עומק ועניין בעלילה הזאת.
פורמן, דמות שהתחילה עם כל עניין האפליה על סמף גזע, בא מחיי רחוב ופשע, משפחה הרוסה, אדם מופנם שמנסה להצליח ולהתקדם, לא דמות חביבה ונעימה. אח"כ התחלנו להכיר אותו ואת מערכות היחסים שלו ואז 13 הצטרפה והיה ביניהם רומן שהוסיף הרבה נופך לדמות שלו ואז היא עזבה..ומאז הוא פשוט נמצא כל פרק ושם זה נגמר.
מסטרס, הגיעה בתור תחליף זמני ל13 (כי היא עוד תחזור בהמשך), למרות שבאופי היא יותר תחליף לקמרון. דמות שאנחנו יחסית לומדים להכיר העונה, מאיפה היא באה ולמה היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת אבל זה בעיקר מרגיש כמו שיחזור של דברים שכבר ראינו ושמענו. הפליאה מדרכי העבודה המוזרות של האוס, הפסימיות וחוסר האמונה בטוב ליבם של אנשים שלו –לנו, הצופים, אין צורך ללמוד את זה מחדש. אנחנו כבר יודעים, מה שהופך גם את הדמות שלה ל-לא מעניינת. למרות שאני דווקא מחבבת את השחקנית אמבר טמבלין.

ודבר אחרון, המטופלים. משהו שמאוד בולט העונה – המטופלים הם מאוד מאוד משניים. בהרבה מקרים בעונות הקודמות המטופלים, מעבר להיותם חידה רפואית שעל האוס לפענח, היו גם מאתגרים מבחינה אינטלקטואלית ומשפיעים על מחשבתו של האוס. לא תמיד, אבל היו מקרים. במקרים אחרים הם הוסיפו מתח ואקשן או שכדמות לכשעצמה היו מעניינים. הפעם, יחסית בתחילת הפרק, כבר הבנתי שמדובר באב ובן ובכלל לא עניין אותי לגלות מה יש להם. האוס כמעט ולא דיבר איתם, לא היה צורך בכך וכל הדיון היה סביב חינוך דרך אלימות/אהבה קשוחה או חינוך אינטלקטואלי נטול אלימות ואיומים. אולי אם האוס היה חלק מהדיון, זה היה הופך ליותר מעניין, אבל גם זה לא נראה לי.

לסיכום, האוס זה פשוט לא מה שהיה פעם ולצערי זה לא בגלל שהסדרה התפתחה לכיוונים חיוביים חדשים. אני עדיין נהנית מצפייה בפרקים, אבל הרבה פחות מפעם והתחושה היא שכנראה הסדרה צריכה להגיע לסיומה בקרוב, או למצוא דרך להתרענן.

דבר אחרון לפני שאסיים עם הפוסט – אני חייבת לפרגן לשחקנית של רייצ'ל קאדי: קיילה קולברט. שחקנית ממש צעירה שהתפקיד שלה הולך וגדל. לא הצלחתי למצוא את גילה כדי לפרגן כמו שצריך..אבל בכל זאת, היא פשוט מקסימה וכל הכבוד לה!

אשמח לשמוע תגובות על הפוסט ואת דעתכם על הפרק והעונה. :)