יום רביעי, 8 ביוני 2011

האם טרה הלכה רחוק מדי? – United States Of Tara

אני מניחה שכבר שמעתם, אבל במקרה שלא אז שואוטיים החליטה לבטל את הסדרה טרה. העונה השלישית תהיה האחרונה ולצערנו עובדה זו לא הייתה ידועה כאשר הסדרה צולמה אז אין סגירה, אלא פשוט סוף עונה שישודר בעוד שבועיים בארה"ב. הסיבה שהסדרה בוטלה היא שפל ברייטינג. בעקרון, בכבלים רייטינג הוא לא פקטור אבל במקרים קיצוניים כמו טרה, כשנראה שהקהל לא מתמסר ושמספר הצופים יורד ככל שהעונות מתקדמות, נאלצים לסגור את הבסטה.

United-States-Of-Taraתהיתי הרבה בנושא, מכיוון שטרה היא סדרה שאני ממש אוהבת וניסיתי להבין האם טרה היא סדרה לא טובה או שהיא פשוט קיצונית מדי, בוטה מדי וקשה מדי או אולי זה העניין שהיא יותר מדי דרמטית (בשביל דרמה קומית)? שמעתי לא מעט אנשים אומרים שהדמויות לא טובות, הכתיבה ברמה נמוכה ושאין בה תחכום. אני אישית לא מסכימה. אני חושבת שמבחינת רמה הסדרה לא נופלת ואולי זה הנושא איתו היא מתמודדת, אולי הוא קשה מדי. מכיוון שאני הולכת לדון בעיקר בעונה השלישית, שהיא הקיצונית ביותר, זה הזמן לאזהרת הספוילר הקבועה שאומרת שכל מי שלא צפה בעונה השלישית עד פרק 10 (שעדיין לא שודר בארץ) לא כדאי שימשיך לקרוא.

Tara-Take-Test

נתחיל מכך שהסדרה עוסקת בטרה שחולה בDID. מחלה, שאם להיות כנה איתכם, אני לא יותר מדי בקיאה בה. חוץ מתוכנית באופרה ומה שחברה שמתעניינת בנושא סיפרה לי, כל הידע שיש לי בא מטרה. השנה בטרה הקצינו הכל והתחושה היא שאולי הלכו רחוק מדי. אני יודעת שאני מסוגלת לצפות בדברים שאחרים לא מסוגלים – סקס, אלימות והשילוב של שניהם לא מטרידים אותי.. דם ואיברים שנכרתים ונזרקים, תולעים שאוכלות גופות וכו' משאירים אותי לרוב אדישה למדי אז אני לא מדד ולכן קצת קשה לי לטעון שזה מה שפגע בטרה ובכל זאת..

Tara-Hurts-Self-Bryce באחד הפרקים הראשונים לעונה טרה פגעה בעצמה. הפרק נגמר כשהיא תקעה לעצמה עט בזרוע וזה היה מפתיע ובוטה (בסוף זה היה בדיוני והאלטרים עצרו אותה בזמן). בעיני, לא ממש קשה אבל יש המון שיטענו אחרת. העונה המשיכה עם מסע ההרג העצמי הזה כשטרה גרמה לעצמה להקיא (כן, זה ברייס אבל מבחינה פיזית זאת טרה) חתכה את עצמה באמת ורצחה את האלטרים שלה. כל האירועים שקרו היו קשים במיוחד בשני רגעים מבחינתי – טרה במבחן סוגרת חוזה עם האלטרים ומגיעה להבנה שהיא משוגעת וטרה רוצחת את צ'יקן וגימי. אני מוצאת את הסצינות הקלות מבחינה ויזואלית כקשות מבחינה נפשית. רק לדמיין את צ'יקן, הילדה הקטנה, נרצחת ע"י המטריד שלה באסם ההוא היה ממש קשה. מבחינתי זאת לא סיבה להפסיק לצפות, היו דברים בסופרנוס שהיו הרבה יותר מתישים נפשית ומבחינה ויזואלית בכלל אין מה לדבר. בכלל, מבחינה ויזואלית יש הרבה סדרות שהן "לא קלות לצפייה" אז זה בטח לא זה.

אולי, כמו המשפחה של טרה, גם לצופים נמאס מהתירוץ של המחלה. טרה חולה ואין מה לעשות. היא רוצה לקבל סגירה, למצוא את האח שהטריד אותה בילדותה ולשים את הפרק הזה מאחוריה. הסיבה לכך שהיא לא ממש מחפשת או מוצאת אותו לא מוסברת העונה, ראינו כבר בתחילת העונה שבאק יצא לחיפושים ונראה שזה אולי קצת התעכב סתם..למרות שמצד שני, מי אומר שלמצוא אותו באמת יפתור את הבעיה? הרי, זה לא קסם וזה לא ימחק את מה שהיא עברה. בכל מקרה, המשפחה מתפרקת, מתפוררת. וזה שוב הגיע לשיאים חדשים כאשר טרה ניסתה לדרוס את שרמיין ההריונית. דברים כאלה שטרה עושה גורמים לנו לכעוס על טרה ואפילו לשנוא אותה אבל אז היא משתנה חזרה לעצמה ומתנצלת ופשוט איך אפשר לכעוס עליה? אז אולי המרחק הזה בין האלטרים לבין טרה האמיתית והעובדה שתמיד יש תירוץ הם אלה שהכניעו אותנו. קצת נמאס להלחם בשבילה כשזאת מלחמה אבודה מראש..כל פעם שקשה טרה פשוט תשתנה ואנחנו נצטרך לקבל את זה. שלא כמו האחות ג'קי או טוני סופרנו למשל, שם כשאנחנו כועסים עליהם זה עליהם ממש וכשאנחנו חוזרים לאהוב אותם זה כי אנחנו מזדהים איתם ופתאום מבינים את העמדה שנקטו (גם אם טוני רוצח קרוב משפחה שהוא ממש אוהב אנחנו מבינים שהוא פשוט היה חייב לעשות את זה ) ובטרה זה לא בדיוק כך. אז אולי זה זה. Tara-Bryce-Kills-Gimmy

לסיכום אני אומר שאני לא באמת מבינה איך ולמה זה קרה, כל הסיבות שציינתי זה דברים שחשבתי עליהם שאולי יכולים להסביר אבל לא באמת. אני הייתי רוצה עוד עונה לטרה, אחת שתביא לאיזשהו סיום, סגירה, גם אם זה יהיה עימות עם ברייס והבנה שייקח לה עוד שנים של טיפול תרופתי ואשפוז במוסד עד שהיא תפטר מהאלטרים או לפחות תלמד לשלוט בהם, לפחות שיתנו לנו את זה. כרגע מחאת המעריצים מול שואוטיים נכשלת, אבל לפחות הם מנסים. (הם? האמת שגם אני קצת מנסה.)

אז קודם כל, אם אתם צופים בטרה ורוצים עונה רביעית וסיום הולם לסדרה אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שהוקמה.
ואם לא אז אני אשמח לשמוע בתגובות מה לדעתכם גרם לנפילת הרייטינג או כישלון הסדרה. כעת נותר רק לקוות לסיום עונה הולם שיסגור הרבה קצוות ויפתח רק קצה אחד קטנטן לעונה הבאה שלעולם לא תגיע.

יום ראשון, 5 ביוני 2011

שש עונות עם בות' וברנן - בונז

שלום גולשים יקרים! אני מקווה שאתם עדיין פה, כי לא עדכנתי כבר חודשיים כמעט. אז כן, הייתה תקופה עמוסה הן בבית והן בלימודים ועכשיו מתחילה לה עוד תקופה עמוסה בלימודים – סוף סמסטר אך החלטתי למרות העומס, ואולי מפאת העובדה שלוח השידורים שלי כמעט ריק לחלוטין מתוכניות, שעלי לחזור לכתוב. קודם כל מאוד התגעגעתי למלאכת הכתיבה (אין מה לעשות, הודעות בפורומים ועבודות אקדמאיות זה פשוט לא זה) וגם אתם יודעים..התגעגעתי אליכם, הקוראים. *חיבוק וירטואלי*
אז כן, חזרתי רשמית, אשתדל להעלות פוסט בשבוע ואולי אף יותר (כרגע אני מובטלת ואוטוטו הסמסטר נגמר אז יהיה זמן פנוי) מקווה שתישארו לקרוא ולהגיב.

Emily-David-Bones טוב, אני חושבת שהגיע הזמן לדבר על הסדרה שלשמה התכנסו פה היום. מדובר בתוכנית בונז (Bones) סדרה אמריקאית המשודרת ברשת פוקס ורצה כבר שש עונות. בארץ, למיטב ידיעתי, שודרו ארבע עונות ראשונות בהוט ואני חושבת שגם ביס. בסדרה מככבים אמילי דשנל ודיוויד בוריאנז שבוודאי מוכר לכם כאנג'ל (באפי ציידת הערפדים, אנג'ל).
הסדרה מספרת על אנתרופולוגית זיהוי פלילי וסוכן FBI שעובדים ביחד על פתרון מקרי רצח ואין כל ספק שהסדרה מתבססת על הניגוד בין שתי הדמויות והמתח המיני שהוא יוצר. ניתן לומר שהסדרה ממשיכה את הקו של תוכניות כמו בלשים בלילה ותיקים באפלה. לצערי לא צפיתי בשתי הסדרות האלה ולכן הפוסט אינו עשיר במידע מבוסס על ניסיון עבר כפי שהייתי רוצה, אך בכל זאת ברצוני להסתכל על מערכת יחסים בין שתי הדמויות הראשיות של בונז ולהבין למה ואיך החזיקו אותנו במשך שש עונות מהנות. כמובן, זה הזמן להזהיר שהחל מהפסקה הבאה יהיו ספוילרים (קולקולונים! זאת עכשיו מילה! ) לכל מי שלא צפה בעונה השישית ובנוגע לסדרה הזאת ולאופן שבו נגמרה העונה אני חייבת לחזור ולהזהיר – אם לא צפיתם, אל תקראו כי זה ממש אבל ממש יהרוס.

David-Emily-Bones הסיפור שלי עם בונז הוא די מצחיק. הסדרה הזאת שודרה בזמן ששירתי בצבא בערוץ Star World (זוכרים אותו?) ואני שצפיתי בערוץ, לא צפיתי בה. חברה טובה מהשירות כן צפתה וניסתה לשכנע אותי, בכל מאודה, שגם אני אצפה ואיהנה מהסדרה ואני בשלי נשארתי. התירוצים היו: אני לא אוהבת סדרות תבניתיות (זה נכון ובונז היא אכן תבניתית!) סדרות מז"פ או פעולה לא מעניינות אותי (השתפרתי, אבל זה פחות או יותר עדיין תקף) והשחקנים לא מעניינים אותי (אני לא מצופי באפי ואנג'ל)..אז בעצם, למה לראות? וכך עברו וחלפו להן שנים (קצת מפחיד לספור אך אני מאמינה שעברו ארבע.) שבהן הספקתי לשכוח מקיומה של הסדרה הזאת ולהמשיך הלאה בחיי. יום בהיר אחד זפזפתי בטלוויזיה ונפלתי על שידור חוזר של פרק של בונז, נשארתי לצפות מתוך הכרה והבנה שאין צורך בצפייה בפרקים קודמים כדי לעקוב אחר העלילה והיה נחמד למדי. השידורים החוזרים היו יומיים וכך יצא שכל ערב ישבתי לצפות בפרק במשך שבועיים בערך ואז נשבר לי. זה היה המעבר בין סוף עונה שנייה לתחילת עונה שלישית והייתי חייבת לדעת אם ברנן ובות' יהיו ביחד אי פעם! עכשיו, לקרוא על איחוד שכזה זה לא כיף ולצפות עכשיו בשלוש עונות מלאות רק בשביל לדעת מה יהיה זה קצת מוגזם, לא? אז נכנסתי ליוטיוב וחיפשתי Booth Brennan Kiss ומצאתי, להפתעתי, כמה תקריות שונות בהן הם התנשקו שבאחת מהן הם גם שכבו וחשבתי לתומי – איזה יופי, יש איחוד ועכשיו אפשר לצפות. 

ככה יצא שבמהירות הורדתי את עונות 3 עד 6 (עד פרק 9, זה מה שהיה אז) והשלמתי במהירות את כל הפרקים ולאכזבתי הרבה גיליתי שנשיקה ראשונה הייתה התערבות תחת דבקון, סצינת הסקס הייתה בתת ההכרה של בות'/ספר של ברנן והנשיקה היחידה האמיתית קיבלה סוף מאוד עצוב (פרק 100). למרות כל אלה נהניתי מהדרך וכ"כ התלהבתי מהסדרה שרציתי לדעת איך הכל התחיל (איך אפשר לראות את פרק 100 בלי לצפות בפיילוט? ) אז השלמתי את שתי העונות הראשונות והמשכתי עם ארה"ב עד סוף עונה 6.

כשחושבים אחורה, התפתחות מערכת היחסים של שתי הדמויות עד עונה 6 הייתה מצוינת. הקטע בסדרה מסוג זה היא לא לאחד את הזוג, לא לממש את הקשר, אך בכל זאת לתת משהו למעריצים כדי שלא יעזבו. כבר יצא לי לשמוע על צופים שהתייאשו מבונז והפסיקו לצפות ומצד שני, בלשים בלילה היא הדוגמא המובהקת לכיצד מימוש הקשר מוביל לנפילת הרייטינג וביטול הסדרה. אז מה עשו בבונז? Brennan-Booth-Bones-Season-6

בעונה הראשונה למדנו להכיר את הדמויות, את ההיסטוריה שלהם, את המשפחה..ובין ברנן ובות' לא ממש קרה משהו. במבט לאחור אפשר להגיד שהם למדו לסמוך אחד על השני בתור שותפים על-ידי כך שהצילו אחד את השני ולמדו לעבוד ביחד. Brennan-Booth-Bones

בעונה השנייה נהיה קצת יותר מעניין מבחינת מערכות יחסים. לבות' יש סטוץ עם אמו של פארקר ואח"כ מערכת יחסים קצרת טווח עם קאם ואילו לברנן יש מערכת יחסים קצת יותר רצינית וארוכת טווח עם סאלי. בנוסף לכך יש לנו את פרק וגאס הנהדר ( The Woman In The Sand) שבו הם מעמידים פנים שהם בני זוג (אחת הדרכים היעילות לאחד ביניהם בלי באמת להפוך אותם לבני זוג).
בנוסף לכך, בות' עובר טיפול פסיכולוגי אצל ד"ר גורדון ווייט (סטפן פריי הנפלא) וכמובן יש את סיום העונה שהם מוצאים את עצמם מול הכומר של הודג'לה (כן, שיפ ניים של הודג'נס ואנג'לה) מה שיוצר תחושת חתונה. בנימה אישית, אני חייבת לציין שסוף העונה הזה לא היה מלהיב כפי שהם ציפו ועשו מכך אח"כ. תחושת כמעט הנישואים וחוסר הנוחות שחשו בתחילת העונה השלישית לא היו מובנות לי אבל לאורך העונה התרחשו מספיק דברים מבחינת מערכות יחסים כדי לשמור על עניין ולהגדיל את השיח של הרגשות שלהם אחד כלפי השנייה.

Brennan-Booth-Bones-Vegas

העונה השלישית היא אחת הפחות חביבות על הפאנדום, למיטב ידיעתי, אך אני חריגה בנושא. רוב המעריצים זוכרים את קו העלילה של גורגמון שהביא לעזיבתה של אחת הדמויות האהובות. זאק אדי עזב ולא היה לכך טיעון משכנע. אני מסכימה, הוא אכן עזב עם הסבר ממש לא מספק ואני מבינה שהבעייתיות הזאת נוצרה בעקבות שביתת התסריטאים, ובכללי אפשר לראות שבסוף העונה הם ניסו לסגור כמה שיותר קצוות, ממש מהר ומה לעשות? ככה זה נראה. אך לפני סוף העונה הזה היה לנו את פרק ליל כל הקדושים ( Mummy In The Maze) פרק חג המולד (Santa In The Slush) פרק הדאבל דייט עם סוויטס וחברתו (The Man In The Mud) פרק התינוק (The Baby In The Bough ) ופרק המשפט של מקס קינן ( The Verdict In The Story) ואז כמובן שני פרקי סוף העונה שבות' נורה ולרגע ברנן חושבת שהוא מת. אז כן, כשמסתכלים אחורה קרה כ"כ הרבה. הכל התחיל בכך שהכניסו את סוויטס לסדרה והכריחו את הדמויות לשבת ולדבר על מערכת היחסים ביניהם, החלטה מאוד נבונה אם תשאלו אותי. אז תחילה אילצו אותם לדבר על מערכת היחסים שלהם, אח"כ הכריחו אותם להתנשק תחת דבקון..אם זה לא הספיק הם גם נאלצו לצאת לדאבל דייט עם הפסיכולוג שלהם ולהבין שהם מסתדרים ממש טוב כזוג ואז הם נאלצו לגדל ילד ביחד ולבסוף היה את המשפט נגד אבא של ברנן שאילץ את שניהם להתמודד עם הרבה יותר ממה שציפו לו. לקינוח הרגו לנו את בות' כדי שברנן תבין את רגשותיה כלפיו (ואח"כ תתכחש אליהן עוד שלוש עונות) ובעצם אם מסתכלים על העונה הזאת הם חוו פה את כל שלבי מערכת היחסים בלי להיות באמת ביחד. (דיוויד בוריאנז סבור שזה הכי ביחד שברנן ובות' אי פעם יהיו וצריכים להיות, למזלנו הוא לא התסריטאי. ;) )

מאחורי הקלעים של נשיקת הדבקון

 

מאחורי הקלעים של פרק ליל כל הקדושים

העונה הרביעית היא האהובה עלי בסדרה! במקרה הזה אני יודעת שהייתה איזושהי התמרמרות מצד הפאנדום, אך כפי שהארט הנסון (יוצר הסדרה) חזה, היא עברה וכעת אחד הפרקים האהובים על הפאנדום הוא פרק סוף עונה 4. אני לא אתחיל לתת פרקי דוגמא מהעונה הזאת כי באמת שיש המון ועוד מדובר בעונה מלאה. אז אני אדבר רק על נקודת המפנה בסדרה והיא סוף העונה. פרק אחד לפני סוף העונה ברנן מגיעה למסקנה (בעקבות משחק אסוציאציות שסוויטס אילץ אותם לשחק) שהיא רוצה ילד ודי מהר היא מבינה שבות' הוא המועמד המתאים ביותר להיות תורם הזרע. אנג'לה צוחקת על העיוורון של ברנן ועל התכחשותה לרגשותיה כלפי בות' ואילו כשבות' מסכים קאם כבר ממש לא מתבדחת ומנסה להניא אותו מהחלטתו. אך כמובן שאין להם ילד ביחד, במקום זה יש את אחד הפרקים המצחיקים, שבו מתארח סטואי מאיש משפחה. הפרק נגמר כשברנן מבינה שבות' הוזה ועליו להתאשפז ואנו לומדים כי יש לו גידול במוח (איזו תפנית דרמטית, אה? אם לא היו לו פרקי הזיות לאורך העונה הייתי ממש מפקפקת באמינות האירוע..אבל אחרי שהוא מבלה פרק שלם עם חייל מנוח אי אפשר להתלונן, נכון? )
הגידול במוח מכין אותנו לפרק סיום העונה בו אנחנו רואים את ברנן ובות' לחלוטין מחוץ לדמות (ה UnderCover האולטימטיבי) מגלמים בעל ואישה, נשואים באושר ומנהלים מועדון לילה. כל הדמויות תופסות תפקיד חדש ומלא בהומור עצמי על הדמויות שבהן אנו מכירים אותם וכמובן, עדיין יש מקרה רצח שעליהם לפתור. הפרק הזה הוא בערך הדרך הטובה ביותר לתת למעריצים את הדביקות, האהבה והמימוש לו הם חיכו, בלי באמת לממש. הבעיה הייתה הצפייה הכוזבת שיצרו בקרב המעריצים. הפרסומים היו "ברנן ובות' במיטה ביחד" המציאות הייתה "ברנן ובות' במיטה ביחד כי בות' בתרדמת וכשהוא מתעורר הוא לא מבין מה קרה"

Brenna-Booth-Bones-Season-4

למרות סוף העונה המושלם, הוא נשא צרות אל העונה החמישית. אומנם הפרק היה תת הכרתי אך הוא הותיר את בות' מבולבל באשר לרגשותיו כלפי ברנן ואילו ברנן נאלצה להתאמץ ממש כדי להתכחש למה שגם היא הרגישה וחוותה באותו המאורע. את העונה החמישית אני מכנה תחילת הסוף ולמרות שנהניתי ממנה מאוד, לדעתי קרה יותר מדי במערכת היחסים וכך הגענו לעונה שישית שהייתה כבר ממש גרועה. אבל חכו, אנחנו עוד לא שם.

בעונה החמישית קורים המון דברים ואחרי שבות' מבין שהוא מאוהב בברנן הוא משנה את דעתו ומגלה שזה היה בהשפעת הניתוח. סוויטס מוציא את הספר שלו על שניהם ובו הוא מגיע למסקנה שהם מאוהבים (מה שהוא הבין בערך במפגש הראשון בין שלושתם בעונה השלישית) אך אנחנו מגלים, בפרק 100 הזכור לטובה, שהמקרה שראינו בפיילוט הוא לא המקרה הראשון שבו הם עבדו ביחד. (אגב, זאת הייתה החלטה חכמה להראות את המקרה הראשון, כי בפיילוט באמת לא נוצרת תחושה שזאת הפעם הראשונה שהם עובדים יחדיו..הם כבר מכירים ועבדו אך לא הסתדרו כך שזה בעצם מתיישב מושלם כפרק טרום פיילוט/המקרה הראשון שלהם) פרק 100 הוא הנאה כפולה כי אנחנו רואים שהם כמעט שכבו ואכן התנשקו בפעם הראשונה שהם עבדו יחדיו ובנוסף לכך סוויטס דוחף את בות' להודות ברגשותיו כלפי ברנן. אני חייבת להתוודות ולספר שראיתי את הפרק הזה הרבה יותר מדי פעמים והדיאלוג טרום ופוסט נשיקה (זאת של ההווה) הוא ממש גרוע וחבל. בעצם מהנקודה שבה הם באמת התחילו להודות ברגשות שלהם אחד כלפי השני הסדרה קצת נפלה. אחרי שבות' התוודה על רגשותיו כלפיה והיא דחתה אותו בתירוץ הלא מנומק שהיא תפגע בו אם הם יהיו יחדיו (כאילו שאם הם בנפרד והוא רוצה אותה הוא לא מרגיש פגוע..) הוא הכריז מיד כי הוא הולך להמשיך הלאה ולמצוא מישהי אחרת. כך סיימנו את עונה חמש בכמה פרקים ממוצעים ומטה עם סצינות מביכות (כמו ההיא בתיכון של ברנן שהיא מציעה שהם ירקדו ואז ישר שואלת אם הוא ירגיש לא בנוח בגלל רגשותיו כלפיה) ובסוף הגענו לפרידה מאוד יבשה ומאכזבת שבה כולם חיבקו את ברנן חוץ מבות' וכל אחד הלך לדרכו עם תכנון להיפגש כעבור שנה.

Brennan-Booth-kiss-Bones

כמובן, שנה לא חלפה והם כולם חזרו לעבודה. בות' בינתיים מצא חברה, האנה (שהפאנדום כ"כ אהב לשנוא) שהייתה צעד ממש מתבקש. מה אפשר לעשות אחרי שאנחנו כבר יודעים שצד אחד מעוניין בקשר ושהשני לא? לאן הם עוד יכלו להתקדם. אז האנה הייתה צפויה אך לא בהתאם, מאוד מאכזבת. כל הפרקים עם האנה וברנן היו מביכים להחריד והתחושה הייתה שכל המודעות החברתית שברנן צברה במהלך חמש עונות (ושנים) נעלמה כלא הייתה. הכימיה, המתח המיני וכל מה שהיה כ"כ נפלא בין בות' לברנן נעלם גם הוא ונותרנו מחכים ומצפים לפרק שבו ברנן סוף סוף תודה ברגשותיה. הפרק הגיע והוא כמובן The Doctor In The Photo. אז שוב, צעד מתבקש למדי אך ביצוע מאכזב. הרעיון של להביא את ברנן להבנה שהיא צריכה מערכת יחסים ושאסור לה לוותר על בות' ע"י הקצנה של מצבה הנפשי היה מצוין אך ההתנהגות של הדמויות סביבה, האדישות של כולם כלפיה, ההתעלמות המוחלטת ממצבה הנפשי הפכו את הפרק למאוד לא אמין. תצרפו לכך את העובדה שבות' היה ממש מרוחק ואז בשנייה שהיא כמעט נדרסה הוא הפציע משום מקום והציל אותה, כל אלה הפכו את הפרק הנ"ל לבעייתי במיוחד מבחינתי. הסצינה שבה היא בוכה ומתוודה במכונית הייתה קורעת לב וההסבר של בות' שהוא לא יעזוב את האנה כעת היה הגיוני אך זה שהוא ככה שלח אותה לדרכה והשאיר אותה לבד הוא לחלוטין לא בות'י מצידו וגם היה לא ברור. בקיצור, מאכזב.

Brennan-Booth-Bones

בהמשך העונה קרו עוד המון אירועים שסבבו סביב מערכת היחסים שלהם ונפלו בביצוע. הפרידה של האנה ובות' הייתה לא מנומקת בעליל (הוא מציע נישואים, היא מסרבת וזהו, הם נפרדים? ההחלטה להינשא נעשתה על רגל אחת, הוא ידע שזה מוקדם במערכת היחסים ואם הוא כ"כ אוהב אותה אז למה בעצם הוא לא מוכן לחכות? ) אח"כ הגיע פרק המעלית הנפלא אך שוב, קצת מוזר. הרעיון ששניהם יהיו כלואים ביחד במעלית במשך פרק שלם היה משהו שהמתנתי לו בציפייה והיו להם כמה שיחות טובות על מערכת היחסים שלהם אך בערך באמצע הפרק בות' הכריז שהוא לא מעוניין לדון במערכת היחסים שלהם כי הוא עוד לא מוכן ואילו בסוף הפרק הם מצאו את עצמם כותבים את התאריך שבו הם חושבים שהם יהיו ביחד. מבחינת העונה, זה אחד הפרקים הטובים..מבחינת הסדרה? נופל ברמתו לעומת פרקים מעונות קודמות.

השיא הגיע לקראת סוף העונה, בשני הפרקים האחרונים, בהם איבדנו עוד חבר צוות. הפעם וינסנט נייג'ל מורי, אחד המתמחים המצחיקים וחביב המעריצים, נהרג ע"י הצלף (היריב העונתי של בות') וברנן לקחה את מותו קשה. בות' לא הרגיש אשם ולמרות שהאיום היחיד היה על חייו שלו, הוא הזמין את ברנן לישון אצלו ולשמור עליה והיא הסכימה (לא משנה כמה תנסו, לא תשכנעו אותי שיש איזושהי הצדקה עלילתית לכך שהוא הציע והיא הסכימה לישון אצלו) וכך היה שבאמצע הלילה היא נבהלה וחשה אשמה על מותו של וינסנט ומצאה את עצמה בוכה בזרועותיו של בות' ובבוקר למחרת כל מה שקיבלנו זה חיוך לא ברור ושיחה מחשידה עם אנג'לה. בסוף פרק סיום העונה גילינו שבעצם חזינו בהפך הגמור של עונה 4. שם היא רצתה ילד והם שכבו אך הכל היה בדמיון ופה היא לא רצתה ילד, הם שכבו בלי שנראה אפילו נשיקה והיא בהריון.

מבחינת היוצרים, סוף העונה הזה היווה דילוג אלגנטי על השלב הדביק במערכת היחסים בניהם, השלב שאנחנו מכנים המימוש שאחריו כל המעריצים, שקיבלו מה שהם חיכו לו, נוטשים. אך מבחינת המעריצים זאת הייתה סטירת לחי. אחרי 6 שנים של ציפייה, סטוץ של ערב אחד שאפילו לא חזינו בו, מוביל להריון שכנראה משמח את בות' אך שוב, לא באמת ראינו משהו! הציפייה היא שבעונה הבאה ברנן ובות' יהיו זוג אך יאלצו להתמודד עם גידול הילד והאינטראקציה החדשה הזאת תשאיר את הצופים מעוניינים ותאפשר את המשך הסדרה. אני מבינה למה זה הגיוני וטכנית זאת הדרך הנכונה לעשות את זה, אך מבחינתי זה לא מספק. חיכינו לרגע הרגשי שבו הם יתאחדו, חיכינו להחלטה לנסות להיות ביחד, חיכינו לסצינה שבה הם יתמודדו עם לספר לאנג'לה (מה שראינו ממש לא נחשב) ולסוויטס. בכללי, חיכינו..הרבה..ולא קיבלנו. אז אני סיימתי את העונה השישית בתחושת אכזבה אך אין לי כל צל של ספק שאחזור לעונה השביעית לראות אותם מתמודדים עם ילד וכנראה, בתקווה, גם עם זוגיות. בנוסף, בות' יצטרך להתמודד עם העובדה שלמרות שהרצון שלו הוא משפחה מסודרת – בעל, אישה וילדים הוא בעצם מגדל ילד שני מחוץ לנישואים, מאישה אחרת. יהיה מעניין.

כדי לסכם את הפוסט המאוד ארוך הזה (הכי ארוך שלי עד היום) אני אומר שבמשך 5 עונות הצליחו יוצרי בונז להחזיק את מערכת היחסים הלא ממומשת של ברנן ובות' בצורה מצוינת, כאשר בכל עונה קרו מספיק דברים בשביל להשאיר את המעריצים ומספיק דברים שפיתחו את מערכת היחסים בין השניים אך לבסוף, בעונה השישית הם הלכו רחוק מדי ומימשו. למרות שלא ראינו את המימוש הזה, למרות שהם חושבים שהם עברו את השלב הקשה..אני צופה שבעונה הבאה הקסם לא יחזור. ללא מתח מיני הצופים מאבדים עניין ולמרות הפתרון היצירתי ככל הנראה זאת תהיה העונה האחרונה של בונז. יתכן ואני טועה, אחרי הכל, העונה השישית והכי פחות אהובה עלי היא המצליחה ביותר מבחינת רייטינג…אז אולי עוד צפויה לנו עונה שמינית. בכל מקרה, לא משנה כמה זמן הסדרה עוד תמשך, אני מקווה שהם יחזרו לעצמם ולפרקים הנהדרים שהסדרה הזאת סיפקה במשך 5 עונות. ללא ספק מדובר בסדרה תבניתית, צפויה ופשוטה אך היא הצליחה בפשטות שלה לבנות בסיס מעריצים נאמן שהלך וגדל משנה לשנה באמצעות השקעה בדמויות ובמערכות היחסים ביניהן והיא כרגע בין התוכניות האהובות עלי.

אם שרדתם את כל הפוסט הזה – תגיבו! :) אשמח לשמוע דעות ומחשבות. 

יום ראשון, 24 באפריל 2011

לא לעדכן שבועיים זה כבר שיא חדש.

זה לא הולך להיות פוסט ארוך, לצערי אינני מוצאת את הפנאי לבלוג לאחרונה.
אני מאוד אוהבת לכתוב, לבקר, להתעדכן ולדון בטלוויזיה ויש עכשיו שפע של פרקים חדשים (גוסיפ גירל, קוגר טאון וגלי הן בין התוכניות שחזרו השבוע) אבל אני באמת לא מוצאת זמן לפוסטים מושקעים ואינני רוצה לפרסם כאלה שנעשו על רגל אחת אז החלטתי לקחת הפסקה קצרה. מקווה שאחזור למצב רוח בקרוב, יש לי רעיונות להמון פוסטים.
עד אז אתם מוזמנים להירשם לאתר (בחלק של "הרשמה לבלוג") או לעקוב אחרי בטוויטר (אני מעדכנת שם פוסטים חדשים) או להתעדכן בפורומים השונים בהם אני כותבת.
אשתדל לחזור בקרוב,
איילת.

יום ראשון, 10 באפריל 2011

מתישהו גם הסרטים האלה יגיעו אלינו..

להסתכל באתר seret.co.il על מדור בקרוב תמיד קצת מדכא אותי. סרטים שיצאו עכשיו בארה"ב ומדברים עליהם ושומעים אותם בכל מקום מגיעים אלינו באיחור לא פרופורציונאלי בכלל.
לעיתים יש סרטים שיוצאים ממש מהר, עניין של שבועות עד חודש..אבל יש סרטים שזה פשוט לא יאומן.
עד שהם יצאו אני פה לשתף בטריילרים של הסרטים שלהם אני מחכה.

אתחיל עם כמה סרטים שיצאו השבוע בארץ ופשוט עוד לא יצא לי לראות. הראשון הוא 127 שעות בכיכובם של ג'יימס פרנקו, קייט מארה ואמבר טמבלין. במאי הסרט הוא דני בויל והסרט היה מועמד ללא פחות משישה אוסקרים.
עצם העובדה שהסרט היה מועמד לאוסקר שם אותו אוטומטית ברשימת הצפייה שלי. והנה הטריילר:

הסרט הבא ברשימה נקרא בעברית "קשה על הבוקר" (Morning Glory) ומהטריילר הוא נראה שגרתי, נוסחתי, אמריקאי למדי ועם סוף צפוי. אין לי איך להגן על עצמי, אני פשוט אוהבת סרטים כאלה מדי פעם. תוסיפו לזה קאסט מרשים (רייצ'ל מקאדמס, דיאן קיטון והריסון פורד) ואת הבמאי של נוטינג היל (רוג'ר מישל) וזה מספיק בשבילי.

עד כאן עם סרטים שכבר מציגים בקולנוע. סרט שמגיע אלינו בעוד שבוע הוא "נגד כל הסיכויים" (The Adjustment Bureau). אני מחשיבה אותו כמה שאני מכנה סרטי ה Boy meets girl מהדור החדש (הדור החדש מתייחס לכל נושא משחק המציאות, גורל, מסלול שנקבע מראש ודומיהם כמו שעשו כבר אינספור סרטים אבל זאת מעין אופנה שחזרה לאחרונה בהוליווד).
בסרט מככבים מאט דיימון ואמילי בלאנט והבמאי הוא ג'ורג' נולפי (סרט ראשון שהוא מביים!) 

הסרט הבא יוצא כצפוי בצמוד למועד היציאה שלו בארה"ב. אני מדברת כמובן על לא אחר מ"הצעקה 4". אני אוהבת סרטי אימה מטופשים וכן נהניתי מכל שלושת סרטי הצעקה הקודמים אבל אפילו לי הרעיון לעשות סרט רביעי נראה מגוחך. אז למה אני רושמת עליו? כי אני מתכננת לראות אותו! הוא הולך להיות כל-כך גרוע שזה טוב. מבינים למה אני מתכוונת?
מלבד זאת, מהטריילר נראה שהם יודעים ליהנות מזה ולצחוק על עצמם ועל הז'אנר קצת..אז בטח יהיה כיף.
בסרט מככבים רשימה אינסופית של שחקנים ביניהם נב קמפבל, קורטני קוקס, דיוויד ארקט, קריסטין בל, היידן פנטייר, אליסון ברי ועוד..
הבמאי הוא ווס קרייבן שביים את כל סרטי הצעקה הקודמים.

סרט שיוצא בעוד חמישה שבועות הוא "פול". קומדיה על חייזר בשם פול. הסרט הזה נכנס לרשימת הצפייה שלי בעיקר בזכות הליהוק! בסרט מככבים סיימון פג וניק פרוסט (המוכרים מHot Fuzz ו Shaun of the dead) ג'יין לינץ' (שמופיעה רק לדקה וחצי) וכמובן קריסטין וויג הנפלאה מSNL. הבמאי הוא גרג מוטולה.

הסרט האחרון ברשימה (האמת שהיא אינסופית אבל הפוסט חייב להסתיים מתישהו) הוא הכי מתאים לסטודנטית לקולנוע ומגיע רק בעוד שבעה שבועות לישראל. אני מדברת כמובן על "עץ החיים" (The Tree of Life) סרטו המסקרן של טרנס מאליק. בסרט מככבים בראד פיט, שון פן וג'סיקה צ'סטיין. נראה מבטיח.

אשמח לשמוע לאיזה סרטים אתם מחכים, מה ראיתם לאחרונה ואתם ממליצים ומה אתם חושבים על הטריילרים של הסרטים הללו.