השערוריות של סקנדל

 

אחרי שנת בצורת טלוויזיונית החלטתי לנסות סדרה חדשה. חיפשתי דרמה אך קלילה לצפייה, טראשית אבל לא מטמטמת, מהירה, קצבית ומהנה כך שהבחירה בסקנדל הייתה אידיאלית. היו לי שלוש עונות להשלים, מה שלא הציב בפני כל אתגר, ובשבוע של סוכות בלעתי אותן, תוך כדי הגעה לכל ימי אייקון (היה נפלא!), לילה בכנרת ועוד שלל אירועי חג.

הסדרה סקנדל היא דרמת אנסמבל מבית שונדהלנד (חברת ההפקות של שונדה ריימס, יוצרת האנטומיה ו- How To Get Away With Murder החדשה) העוקבת אחר חייה של אוליביה פופ (קארי וושינגטון) שעובדת בתור פיקסרית (Fixer). אנשים שוכרים את שירותיה של פופ על מנת לפתור בעיות, בדר"כ מדובר באנשי ציבור- פוליטיקאים, עשירים, מנכ"לי חברות עם בעיות בסגנון האשמה באונס, רומן, רצח וכיוצא בזה.

מרימה ידיים - נקמה

טרם כתבתי על הסדרה "נקמה" בבלוג אך לכבוד הפרק Surrender, הפרק התשיעי בעונה השלישית, החלטתי שהגיע הזמן. הפרק שודר בארה"ב ב08.12.13, אם טרם צפיתם אנא הימנעו מהמשך קריאה.

אז איך מסתדרים בלי דן הרמון?–קומיוניטי

אנחנו תשעה פרקים לתוך העונה הרביעית של קומיוניטי, כלומר תשעה פרקים ללא דן הרמון ואני חושבת שזה מספיק זמן בשביל לגבש דעה האם אפשר או אי אפשר לעשות את הסדרה בלעדיו.
המסקנה שאליה אני הגעתי היא – אי אפשר.
ספוילרים לעונה הרביעית עד פרק 9 ששודר בארה"ב בתאריך 11.04.13 בשם: Intro to Felt Surrogacy.

ינואר בערוצי הסדרות של HOT ו YES

תראו מה הרצון שלי לא ללמוד עשה – אני מפרסמת תאריכי שידור בערוצי טלוויזיה ישראלים!כן, זה מה שקורה בפוסט הזה. אני מניחה שכמה מכם צופים לפחות בחלק מהסדרות בטלוויזיה, לא? :)

האמת היא שגם ארה"ב נמצאת בפגרה שבקרוב נגמרת אבל לתאריכי השידור שם פורסמה טבלה ממש נוחה כבר שאני יכולה פשוט לקשר אליה – אז תלחצו כאן!

New Memories, New Life - בונז

אתמול בדקתי את סטטיסטיקות הגלישה בבלוג, לפני שפרסמתי את הפוסט האחרון על האנטומיה והופתעתי לגלות שהפוסט הכי נצפה שלי השבוע היה שש עונות עם בות' וברנן, פוסט שנכתב לפני כמעט חצי שנה! הנחתי שהסיבה לכך הייתה שידור הפרק בארץ אבל אז נזכרתי שזה בחיים לא יקרה וכנראה מדובר בחזרת העונה השביעית לארה"ב (סוף סוף!) ואני נשארת עם המחשבה הזאת. אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי לרשום פוסט על הפרק המדובר: הפרק הראשון בעונה השביעית ששודר בארה"ב ב03.11.11 ושמו The Memories In The Shallow Grave. אם טרם צפיתם בפרק אנא הימנעו מהמשך הקריאה.

Has Gossip Girl Gone Meta? גוסיפ גירל

גוסיפ גירל חזרה כבר לפני ארבעה שבועות, אבל עכשיו אחרי הפרק הרביעי, העונה לשם The Memoirs Of An Invisible Dan, שודר והעלה  בי את הצורך לדון בסדרה החלטתי שהגיע הזמן לכתוב פוסט.
מדובר בפרק 504 והוא שודר בארה"ב בתאריך 17.10.11, אם טרם צפיתם הימנעו מהמשך קריאה.

המטופל המושלם - האוס

האוס חזר בעונה חדשה, שמינית במספר ועם המון שינויים. הפעם אכתוב על הפרק השני בעונה שנקרא Transplant ושודר ב10.10.11. אם טרם צפיתם בפרק כל מה שתקראו החל מהפסקה הבאה הוא ספוילר.

על מד מן ותהליך היצירה

לפני שאתחיל את הפוסט אציין דבר אחד חשוב להתחלה – הפוסט מכיל ספוילרים לכל ארבע העונות של מד מן. אם טרם צפיתם בכל העונות אנא הימנעו מהמשך הקריאה.

מה צופן העתיד בחובו? – מזל סרטן

לאור עליית העונה השנייה של הסדרה מזל סרטן, או בשמה הלועזי The Big C, החלטתי לכתוב עליה פוסט. מכיוון שהפרק הראשון בעונה השנייה כבר שודר בארץ אני מתפתה לכתוב פוסט ללא ספוילרים ולהישאר עם הקצב הישראלי. על כן, הפוסט ידבר על סוף העונה הראשונה והפרק הראשון בעונה השנייה ששמו Losing Patients, הוא שודר בארה"ב ב27.06.11 ובארץ השבוע. אם לא צפיתם בו המשך הקריאה יפגע בצפייתכם.

לעונה הראשונה של מזל סרטן היה כיוון ברור, קאת'י ג'יימסון גוססת מסרטן ולכן מחליטה לחיות. היא מסרבת להכניס את בעלה הביתה ולא מספרת לאף אחד מבני המשפחה על המחלה ונוצר מצב מעניין, כאשר כל האנשים שמקיפים אותה מנסים להבין את קאת'י החדשה, המשוחררת, שלוקחת סיכונים, מתנסה וחווה. לקראת סוף העונה, קאת'י סיפרה לבעלה והחזירה אותו לחייה, החליטה לנסות הליך טיפולי ולכן גם נאלצה לספר לבנה. מרלין, שידעה כבר תקופה, התאבדה ושון, אחיה, נותר באפלה, אך גילה שהוא מצפה לילד עם רבקה.

כשהעונה הראשונה נגמרה נותרתי תוהה על כנה של העונה השנייה, לאן ממשיכים מכאן? כשקאת'י בוחרת להתמודד, הצד המשוחרר ולוקח הסיכונים שלה נעלם והתמודדות בני המשפחה תופסת חלק מרכזי יותר בסדרה וכך גם העונה נפתחה.

אדם, בנה של קאת'י, מקבל יעוץ פסיכולוגי כדי להתמודד עם החדשות אודות אימו. נראה שהוא בסדר ומגיב כצפוי, אך כמו שקאת'י אומרת לו בסוף הפרק "There's no such thing as truly normal" ומן הראוי שנראה איך החדשות השפיעו עליו במהלך העונה.

רבקה, חברתה, מגלה בערך באמצע הפרק אודות הסרטן ועושה את ההפך הגמור ממה שקאת'י מבקשת ממנה. אחרי שהיא חושבת רק על איך וכמה זה ישפיע עליה, היא הולכת ומספרת לשון. שון, הסובל מהפרעה דו קוטבית, מגיב רע לחדשות. לא רק שהוא מסרב לעבור לגור עם רבקה תחת קורת גג, הוא ממש מקים מחאה אל מול בית אחותו (מה לעשות, הוא גר בדיוק מולה). ההשפעה עליו היא מיידית וכנראה שנראה אותו מתמודד עם רבקה, הילד ומגורים בתוך בית, לצד המחלה של קאת'י והתמודדות עם מצבו הנפשי.

טוד ופול שניהם מתחברים לעלילתה של קאת'י ושניהם כבר ידעו בעונה הקודמת. טוד, הרופא, סיפק את הטיפולים להם היה מסוגל ואינו יכול לעזור ולצערנו דרכו עם קאת'י נגמרת. אינני יודעת אם יחזור בהמשך העונה, אך לא נראה כך וחבל. אהבתי את זה שהוא מוקסם ממנה, אהבתי שאכפת לו והוא מהווה את הצד הרגיש לצד הציניות שלה וההכרה במותה הקרב ואהבתי את חוסר הניסיון שלו.

פול, ממשיך מהעונה הקודמת לעשות כל שביכולתו כדי לעזור ולהיות שותף בכל צעד בתהליך. פול עדיין מנסה לפצות על שנים של נישואים לא מאושרים ולתת לקאת'י את היחס שלו היא ראויה. נראה שהוא גם צריך להתמודד עם החדשות, במישור הנפשי ולא המעשי המיידי כמו שהוא עושה מאז שהוא גילה וצפוי שהוא ישבר בסוף. הוא רגיל שהיא עושה הכל בשבילו, עכשיו הם התחלפו והוא עושה הכל בשבילה – אבל זה לא יכול להמשיך ככה לנצח.

ואחרונה חביבה, קאת'י ג'יימסון בעצמה. מבחינת הסרטן, אני שמחה לראות שהתסריטאים לא השתפנו והיא עדיין גוססת, הטיפול מסוף העונה לא שינה את המצב כהוא זה. קאת'י הפכה להיות הרבה יותר פעילה במלחמה שלה נגד הסרטן והלכה להשיג את הטיפול מרופא נחשב בתחום. מבחינה נפשית, נראה שהיא מתמודדת, מכירה בעובדה שהיא גוססת ומנסה לשנות את זה, לא מסתירה יותר ולא מוותרת, אך עדיין מוטרדת. המוות והתאבדותה של מרלין רודפים אותה בחלומות והזיות לכל אורך הפרק והיא יודעת בבירור מה היא לא רוצה, היא לא רוצה למות. בצד המעשי היא לא שוכחת להתייחס לנושא בהומור רב ולשמור על התעוזה שלה, כמו הסצינה המבדרת שבה היא הולכת לדרוש שד"ר שרמן ייקח אותה כמטופלת.

על הנייר (או צג המחשב, במקרה שלנו) נראה שהכיוון ברור, לכל דמות צפויה התמודדות אבל עם קאת'י עצמה יש בעיה. כאשר לקאת'י אין סודות, הצד הפרוע כבר שוחרר והיא חזרה לבעלה, האם הסדרה עדיין תעניין אותנו? האם טיפול בסרטן זה מה שיחזיק את דמותה של קאת'י במרכז הסדרה? מה הכיוון החדש שלה? 
באשר לדמויות המשנה שתופסות תפקיד יותר מרכזי והעלילות שלהן הולכות ומתפתחות, האם תהליך ההתמסדות ובניית המשפחה של שון בכלל קוסם לנו? האם ההתמודדות של פול עם יחסי הכוחות החדשים בנישואים שלו מושכים אותנו? והאם אדם שעובר תהליך התבגרות בידיעה שאימו גוססת מרתק אותנו? אני חוששת שלא.

אחרי שצפיתי כבר בארבעה פרקים מהעונה [שליש עונה, כי מדובר בעונות קצרות] התחושה היא שהעונה היא קצת גישוש באפלה וללא כיוון ברור. פרק פתיחת העונה היה מצוין, מצחיק, מעניין ומבטיח, עם צביטה קטנה בלב, כאשר חשבנו לרגע שתומאס, הכלב, מת. אך לבנתיים ההמשך אכזב. אני מקווה שלמרות האכזבה הנוכחית, כן יש לעונה כיוון מבחינתה של קאת'י שהוא לא עוד הקצנות והתפרעויות כמו בעונה הראשונה, אך גם לא שיפור פתאומי במצבה. אני מקווה שיש לה כיוון שאני פשוט עדיין לא רואה כי בסה"כ אני נהנית מהסדרה.

אשמח כרגיל לתגובות. מה אתם חושבים על הסדרה? העונה הראשונה והשנייה? אנא, אם התגובות מכילות ספוילר לפרקים שטרם שודרו בארץ, תרשמו בתחילת ההודעה למען שאר הקוראים.

האחות ג'קי – סוף עונה

העונה השלישית של האחות ג'קי הגיעה לסיומה השבוע בארה"ב. למעט קו עלילה אחד שמעט אכזב אותי, מדובר לדעתי בעונה הטובה ביותר של הסדרה עד כה. בפוסט זה אסכם את הפרק ואת העונה ועל כן הוא מכיל ספוילרים. אדבר בפוסט על הפרק שנקרא Deaf Blind Tumor Pee- Test, פרק מספר 12 בעונה השלישית והוא שודר בארה"ב בתאריך 20.06.11. אם לא צפיתם, המשך הקריאה באחריותכם.

בפעם האחרונה שכתבתי פוסט על האחות ג'קי זה היה על הפרק הראשון לעונה, שזה קצת מצחיק..כי על כל האמצע לא כתבתי, אבל זאת גם דרך נחמדה לסגור את העונה.
העלילות המרכזיות בפרק היו המשבר בנישואים של קווין וג'קי, החתונה של קופר ובדיקות השתן של הצוות.

את העלילה המרכזית של הפרק, המשבר בנישואים, הניעה פיונה, הבת הקטנה של ג'קי וקווין כאשר היא הבעירה אש בבית הספר ונענשה. מצד אחד זה קו העלילה שהכי אכזב אותי ומצד שני, הוא נעשה בצורה מצוינת, אז על מה אני מתלוננת בכלל? והאמת? התלונה היחידה שלי היא שהיה ברור וצפוי שקווין בוגד, אבל אולי אני סתם מתרכזת בטפל. הרי, זה שהוא בגד זה לא מה שחשוב, האופן שבו הסיפור התפתח זה מה שחשוב. והתפתח יפה, כאשר כל הפרק ג'קי מתחמקת ממנו כי היא חושבת שהוא יודע עליה ועל אדי ובסופו של דבר הוא נאלץ להגיע לבית החולים כדי לפרוק את מה שעל ליבו, הבגידה שלו. היא בתגובה מבקשת שיארוז ויעזוב מה שמכין אותנו לקראת עונה רביעית מרתקת, של ג'קי חסרת מסגרת משפחתית, הדבר היחיד ששמר אותה מיוצבת עד כה.

העלילה הבאה והמבדרת, אך עצובה בו זמנית, היא החתונה של קופר. החל מהגעת הפסלים לכנסייה וההצדקה ללבוש הסקראבס של קופ וכלה בבריחת הכלה המעשנת מחוץ לבית החולים – הפרק היה גדוש בקטעים קומיים סביב החתונה ואילו ההבנה של קופר שהכלה לא תגיע הייתה נוגעת ללב ועצובה. העונה, הצליחו לגרום לי להתחבר ולאהוב את קופר, דמות שלא סבלתי למשך שתי עונות.

העלילה האחרונה, המשנית אך מעניינת, הייתה בדיקת השתן. לכאורה דבר הגיוני ושגרתי, אבל בשביל ג'קי זה משבר אמיתי. אם היא עושה בדיקה, היא נתפסת וזה סופי. שלא כמו סלייטר, שרק בפרק שעבר גילינו שהוא בעצם הגרסא הגברית של ג'קי (שקרן פתולוגי ומכור לסמים), ששתה חומרים ומשקאות שיגרמו לו לצלוח את הבדיקה, לג'קי המשתמשת הכבדה, לא היה מנוס. למזלנו, לאקלייטוס יש מקום מיוחד בלב בשביל ג'קי והיא החליטה ממש בשנייה האחרונה להשליך את הבדיקה. פתרון תסריטאי קל, אני חייבת לציין..אבל זה היה כ"כ מצחיק שזה פשוט לא משנה.

כדי לסכם את העונה באמת אני חייבת לציין את מערכת היחסים של אוהרה וג'קי שעברה התפתחות כבירה העונה. מריב, שנראה היה שלא ישוקם, בתחילת העונה, לחברות ותמיכה שאין כמוה. האמת? קצת עצוב כמה רחוק אוהרה מוכנה ללכת בשביל ג'קי, כשאני לא בטוחה בכלל שג'קי תחזיר באותו המטבע. עדיין, הקשר ביניהן נהדר וכרגע, כשנראה שקווין מחוץ לתמונה, אוהרה היא הגורם המייצב בחייה של ג'קי. ככזאת היא תצטרך, כנראה, לפתוח את עיניה ולראות את הדברים שאותם היא מנסה כבר שנים לא לראות. ולמרות שכרגע היא מנהלת התרופות של ג'קי, אני בטוחה שבמהירות היא תבין שאף אחד אינו באמת מנהל התרופות של מכור לסמים ותצטרך להתעמת איתה, שוב.

ולסיום, אני חייבת לציין לטובה את הקאסט המצוין של הסדרה הזאת! מיותר לציין את משחקה המשובח של אידי פאלקו, הרי זה ידוע לכל. מה שאינו ידוע זה המשחק המצוין של מרית וויבר, שמגלמת את זואי בארקו. היא באמת משתבחת מעונה לעונה.

עד כאן להפעם, מקווה שנהניתם מהעונה כמוני וכן, גם מהפוסט. אשמח לתגובות. :)

שש עונות עם בות' וברנן - בונז

שלום גולשים יקרים! אני מקווה שאתם עדיין פה, כי לא עדכנתי כבר חודשיים כמעט. אז כן, הייתה תקופה עמוסה הן בבית והן בלימודים ועכשיו מתחילה לה עוד תקופה עמוסה בלימודים – סוף סמסטר אך החלטתי למרות העומס, ואולי מפאת העובדה שלוח השידורים שלי כמעט ריק לחלוטין מתוכניות, שעלי לחזור לכתוב. קודם כל מאוד התגעגעתי למלאכת הכתיבה (אין מה לעשות, הודעות בפורומים ועבודות אקדמאיות זה פשוט לא זה) וגם אתם יודעים..התגעגעתי אליכם, הקוראים. *חיבוק וירטואלי*
אז כן, חזרתי רשמית, אשתדל להעלות פוסט בשבוע ואולי אף יותר (כרגע אני מובטלת ואוטוטו הסמסטר נגמר אז יהיה זמן פנוי) מקווה שתישארו לקרוא ולהגיב.

טוב, אני חושבת שהגיע הזמן לדבר על הסדרה שלשמה התכנסו פה היום. מדובר בתוכנית בונז (Bones) סדרה אמריקאית המשודרת ברשת פוקס ורצה כבר שש עונות. בארץ, למיטב ידיעתי, שודרו ארבע עונות ראשונות בהוט ואני חושבת שגם ביס. בסדרה מככבים אמילי דשנל ודיוויד בוריאנז שבוודאי מוכר לכם כאנג'ל (באפי ציידת הערפדים, אנג'ל).
הסדרה מספרת על אנתרופולוגית זיהוי פלילי וסוכן FBI שעובדים ביחד על פתרון מקרי רצח ואין כל ספק שהסדרה מתבססת על הניגוד בין שתי הדמויות והמתח המיני שהוא יוצר. ניתן לומר שהסדרה ממשיכה את הקו של תוכניות כמו בלשים בלילה ותיקים באפלה. לצערי לא צפיתי בשתי הסדרות האלה ולכן הפוסט אינו עשיר במידע מבוסס על ניסיון עבר כפי שהייתי רוצה, אך בכל זאת ברצוני להסתכל על מערכת יחסים בין שתי הדמויות הראשיות של בונז ולהבין למה ואיך החזיקו אותנו במשך שש עונות מהנות. כמובן, זה הזמן להזהיר שהחל מהפסקה הבאה יהיו ספוילרים (קולקולונים! זאת עכשיו מילה! ) לכל מי שלא צפה בעונה השישית ובנוגע לסדרה הזאת ולאופן שבו נגמרה העונה אני חייבת לחזור ולהזהיר – אם לא צפיתם, אל תקראו כי זה ממש אבל ממש יהרוס.

הסיפור שלי עם בונז הוא די מצחיק. הסדרה הזאת שודרה בזמן ששירתי בצבא בערוץ Star World (זוכרים אותו?) ואני שצפיתי בערוץ, לא צפיתי בה. חברה טובה מהשירות כן צפתה וניסתה לשכנע אותי, בכל מאודה, שגם אני אצפה ואיהנה מהסדרה ואני בשלי נשארתי. התירוצים היו: אני לא אוהבת סדרות תבניתיות (זה נכון ובונז היא אכן תבניתית!) סדרות מז"פ או פעולה לא מעניינות אותי (השתפרתי, אבל זה פחות או יותר עדיין תקף) והשחקנים לא מעניינים אותי (אני לא מצופי באפי ואנג'ל)..אז בעצם, למה לראות? וכך עברו וחלפו להן שנים (קצת מפחיד לספור אך אני מאמינה שעברו ארבע.) שבהן הספקתי לשכוח מקיומה של הסדרה הזאת ולהמשיך הלאה בחיי. יום בהיר אחד זפזפתי בטלוויזיה ונפלתי על שידור חוזר של פרק של בונז, נשארתי לצפות מתוך הכרה והבנה שאין צורך בצפייה בפרקים קודמים כדי לעקוב אחר העלילה והיה נחמד למדי. השידורים החוזרים היו יומיים וכך יצא שכל ערב ישבתי לצפות בפרק במשך שבועיים בערך ואז נשבר לי. זה היה המעבר בין סוף עונה שנייה לתחילת עונה שלישית והייתי חייבת לדעת אם ברנן ובות' יהיו ביחד אי פעם! עכשיו, לקרוא על איחוד שכזה זה לא כיף ולצפות עכשיו בשלוש עונות מלאות רק בשביל לדעת מה יהיה זה קצת מוגזם, לא? אז נכנסתי ליוטיוב וחיפשתי Booth Brennan Kiss ומצאתי, להפתעתי, כמה תקריות שונות בהן הם התנשקו שבאחת מהן הם גם שכבו וחשבתי לתומי – איזה יופי, יש איחוד ועכשיו אפשר לצפות. 

ככה יצא שבמהירות הורדתי את עונות 3 עד 6 (עד פרק 9, זה מה שהיה אז) והשלמתי במהירות את כל הפרקים ולאכזבתי הרבה גיליתי שנשיקה ראשונה הייתה התערבות תחת דבקון, סצינת הסקס הייתה בתת ההכרה של בות'/ספר של ברנן והנשיקה היחידה האמיתית קיבלה סוף מאוד עצוב (פרק 100). למרות כל אלה נהניתי מהדרך וכ"כ התלהבתי מהסדרה שרציתי לדעת איך הכל התחיל (איך אפשר לראות את פרק 100 בלי לצפות בפיילוט? ) אז השלמתי את שתי העונות הראשונות והמשכתי עם ארה"ב עד סוף עונה 6.

כשחושבים אחורה, התפתחות מערכת היחסים של שתי הדמויות עד עונה 6 הייתה מצוינת. הקטע בסדרה מסוג זה היא לא לאחד את הזוג, לא לממש את הקשר, אך בכל זאת לתת משהו למעריצים כדי שלא יעזבו. כבר יצא לי לשמוע על צופים שהתייאשו מבונז והפסיקו לצפות ומצד שני, בלשים בלילה היא הדוגמא המובהקת לכיצד מימוש הקשר מוביל לנפילת הרייטינג וביטול הסדרה. אז מה עשו בבונז?

בעונה הראשונה למדנו להכיר את הדמויות, את ההיסטוריה שלהם, את המשפחה..ובין ברנן ובות' לא ממש קרה משהו. במבט לאחור אפשר להגיד שהם למדו לסמוך אחד על השני בתור שותפים על-ידי כך שהצילו אחד את השני ולמדו לעבוד ביחד.

בעונה השנייה נהיה קצת יותר מעניין מבחינת מערכות יחסים. לבות' יש סטוץ עם אמו של פארקר ואח"כ מערכת יחסים קצרת טווח עם קאם ואילו לברנן יש מערכת יחסים קצת יותר רצינית וארוכת טווח עם סאלי. בנוסף לכך יש לנו את פרק וגאס הנהדר ( The Woman In The Sand) שבו הם מעמידים פנים שהם בני זוג (אחת הדרכים היעילות לאחד ביניהם בלי באמת להפוך אותם לבני זוג).
בנוסף לכך, בות' עובר טיפול פסיכולוגי אצל ד"ר גורדון ווייט (סטפן פריי הנפלא) וכמובן יש את סיום העונה שהם מוצאים את עצמם מול הכומר של הודג'לה (כן, שיפ ניים של הודג'נס ואנג'לה) מה שיוצר תחושת חתונה. בנימה אישית, אני חייבת לציין שסוף העונה הזה לא היה מלהיב כפי שהם ציפו ועשו מכך אח"כ. תחושת כמעט הנישואים וחוסר הנוחות שחשו בתחילת העונה השלישית לא היו מובנות לי אבל לאורך העונה התרחשו מספיק דברים מבחינת מערכות יחסים כדי לשמור על עניין ולהגדיל את השיח של הרגשות שלהם אחד כלפי השנייה.

העונה השלישית היא אחת הפחות חביבות על הפאנדום, למיטב ידיעתי, אך אני חריגה בנושא. רוב המעריצים זוכרים את קו העלילה של גורגמון שהביא לעזיבתה של אחת הדמויות האהובות. זאק אדי עזב ולא היה לכך טיעון משכנע. אני מסכימה, הוא אכן עזב עם הסבר ממש לא מספק ואני מבינה שהבעייתיות הזאת נוצרה בעקבות שביתת התסריטאים, ובכללי אפשר לראות שבסוף העונה הם ניסו לסגור כמה שיותר קצוות, ממש מהר ומה לעשות? ככה זה נראה. אך לפני סוף העונה הזה היה לנו את פרק ליל כל הקדושים ( Mummy In The Maze) פרק חג המולד (Santa In The Slush) פרק הדאבל דייט עם סוויטס וחברתו (The Man In The Mud) פרק התינוק (The Baby In The Bough ) ופרק המשפט של מקס קינן ( The Verdict In The Story) ואז כמובן שני פרקי סוף העונה שבות' נורה ולרגע ברנן חושבת שהוא מת. אז כן, כשמסתכלים אחורה קרה כ"כ הרבה. הכל התחיל בכך שהכניסו את סוויטס לסדרה והכריחו את הדמויות לשבת ולדבר על מערכת היחסים ביניהם, החלטה מאוד נבונה אם תשאלו אותי. אז תחילה אילצו אותם לדבר על מערכת היחסים שלהם, אח"כ הכריחו אותם להתנשק תחת דבקון..אם זה לא הספיק הם גם נאלצו לצאת לדאבל דייט עם הפסיכולוג שלהם ולהבין שהם מסתדרים ממש טוב כזוג ואז הם נאלצו לגדל ילד ביחד ולבסוף היה את המשפט נגד אבא של ברנן שאילץ את שניהם להתמודד עם הרבה יותר ממה שציפו לו. לקינוח הרגו לנו את בות' כדי שברנן תבין את רגשותיה כלפיו (ואח"כ תתכחש אליהן עוד שלוש עונות) ובעצם אם מסתכלים על העונה הזאת הם חוו פה את כל שלבי מערכת היחסים בלי להיות באמת ביחד. (דיוויד בוריאנז סבור שזה הכי ביחד שברנן ובות' אי פעם יהיו וצריכים להיות, למזלנו הוא לא התסריטאי. ;) )

מאחורי הקלעים של נשיקת הדבקון

 

מאחורי הקלעים של פרק ליל כל הקדושים

העונה הרביעית היא האהובה עלי בסדרה! במקרה הזה אני יודעת שהייתה איזושהי התמרמרות מצד הפאנדום, אך כפי שהארט הנסון (יוצר הסדרה) חזה, היא עברה וכעת אחד הפרקים האהובים על הפאנדום הוא פרק סוף עונה 4. אני לא אתחיל לתת פרקי דוגמא מהעונה הזאת כי באמת שיש המון ועוד מדובר בעונה מלאה. אז אני אדבר רק על נקודת המפנה בסדרה והיא סוף העונה. פרק אחד לפני סוף העונה ברנן מגיעה למסקנה (בעקבות משחק אסוציאציות שסוויטס אילץ אותם לשחק) שהיא רוצה ילד ודי מהר היא מבינה שבות' הוא המועמד המתאים ביותר להיות תורם הזרע. אנג'לה צוחקת על העיוורון של ברנן ועל התכחשותה לרגשותיה כלפי בות' ואילו כשבות' מסכים קאם כבר ממש לא מתבדחת ומנסה להניא אותו מהחלטתו. אך כמובן שאין להם ילד ביחד, במקום זה יש את אחד הפרקים המצחיקים, שבו מתארח סטואי מאיש משפחה. הפרק נגמר כשברנן מבינה שבות' הוזה ועליו להתאשפז ואנו לומדים כי יש לו גידול במוח (איזו תפנית דרמטית, אה? אם לא היו לו פרקי הזיות לאורך העונה הייתי ממש מפקפקת באמינות האירוע..אבל אחרי שהוא מבלה פרק שלם עם חייל מנוח אי אפשר להתלונן, נכון? )
הגידול במוח מכין אותנו לפרק סיום העונה בו אנחנו רואים את ברנן ובות' לחלוטין מחוץ לדמות (ה UnderCover האולטימטיבי) מגלמים בעל ואישה, נשואים באושר ומנהלים מועדון לילה. כל הדמויות תופסות תפקיד חדש ומלא בהומור עצמי על הדמויות שבהן אנו מכירים אותם וכמובן, עדיין יש מקרה רצח שעליהם לפתור. הפרק הזה הוא בערך הדרך הטובה ביותר לתת למעריצים את הדביקות, האהבה והמימוש לו הם חיכו, בלי באמת לממש. הבעיה הייתה הצפייה הכוזבת שיצרו בקרב המעריצים. הפרסומים היו "ברנן ובות' במיטה ביחד" המציאות הייתה "ברנן ובות' במיטה ביחד כי בות' בתרדמת וכשהוא מתעורר הוא לא מבין מה קרה"

למרות סוף העונה המושלם, הוא נשא צרות אל העונה החמישית. אומנם הפרק היה תת הכרתי אך הוא הותיר את בות' מבולבל באשר לרגשותיו כלפי ברנן ואילו ברנן נאלצה להתאמץ ממש כדי להתכחש למה שגם היא הרגישה וחוותה באותו המאורע. את העונה החמישית אני מכנה תחילת הסוף ולמרות שנהניתי ממנה מאוד, לדעתי קרה יותר מדי במערכת היחסים וכך הגענו לעונה שישית שהייתה כבר ממש גרועה. אבל חכו, אנחנו עוד לא שם.

בעונה החמישית קורים המון דברים ואחרי שבות' מבין שהוא מאוהב בברנן הוא משנה את דעתו ומגלה שזה היה בהשפעת הניתוח. סוויטס מוציא את הספר שלו על שניהם ובו הוא מגיע למסקנה שהם מאוהבים (מה שהוא הבין בערך במפגש הראשון בין שלושתם בעונה השלישית) אך אנחנו מגלים, בפרק 100 הזכור לטובה, שהמקרה שראינו בפיילוט הוא לא המקרה הראשון שבו הם עבדו ביחד. (אגב, זאת הייתה החלטה חכמה להראות את המקרה הראשון, כי בפיילוט באמת לא נוצרת תחושה שזאת הפעם הראשונה שהם עובדים יחדיו..הם כבר מכירים ועבדו אך לא הסתדרו כך שזה בעצם מתיישב מושלם כפרק טרום פיילוט/המקרה הראשון שלהם) פרק 100 הוא הנאה כפולה כי אנחנו רואים שהם כמעט שכבו ואכן התנשקו בפעם הראשונה שהם עבדו יחדיו ובנוסף לכך סוויטס דוחף את בות' להודות ברגשותיו כלפי ברנן. אני חייבת להתוודות ולספר שראיתי את הפרק הזה הרבה יותר מדי פעמים והדיאלוג טרום ופוסט נשיקה (זאת של ההווה) הוא ממש גרוע וחבל. בעצם מהנקודה שבה הם באמת התחילו להודות ברגשות שלהם אחד כלפי השני הסדרה קצת נפלה. אחרי שבות' התוודה על רגשותיו כלפיה והיא דחתה אותו בתירוץ הלא מנומק שהיא תפגע בו אם הם יהיו יחדיו (כאילו שאם הם בנפרד והוא רוצה אותה הוא לא מרגיש פגוע..) הוא הכריז מיד כי הוא הולך להמשיך הלאה ולמצוא מישהי אחרת. כך סיימנו את עונה חמש בכמה פרקים ממוצעים ומטה עם סצינות מביכות (כמו ההיא בתיכון של ברנן שהיא מציעה שהם ירקדו ואז ישר שואלת אם הוא ירגיש לא בנוח בגלל רגשותיו כלפיה) ובסוף הגענו לפרידה מאוד יבשה ומאכזבת שבה כולם חיבקו את ברנן חוץ מבות' וכל אחד הלך לדרכו עם תכנון להיפגש כעבור שנה.

כמובן, שנה לא חלפה והם כולם חזרו לעבודה. בות' בינתיים מצא חברה, האנה (שהפאנדום כ"כ אהב לשנוא) שהייתה צעד ממש מתבקש. מה אפשר לעשות אחרי שאנחנו כבר יודעים שצד אחד מעוניין בקשר ושהשני לא? לאן הם עוד יכלו להתקדם. אז האנה הייתה צפויה אך לא בהתאם, מאוד מאכזבת. כל הפרקים עם האנה וברנן היו מביכים להחריד והתחושה הייתה שכל המודעות החברתית שברנן צברה במהלך חמש עונות (ושנים) נעלמה כלא הייתה. הכימיה, המתח המיני וכל מה שהיה כ"כ נפלא בין בות' לברנן נעלם גם הוא ונותרנו מחכים ומצפים לפרק שבו ברנן סוף סוף תודה ברגשותיה. הפרק הגיע והוא כמובן The Doctor In The Photo. אז שוב, צעד מתבקש למדי אך ביצוע מאכזב. הרעיון של להביא את ברנן להבנה שהיא צריכה מערכת יחסים ושאסור לה לוותר על בות' ע"י הקצנה של מצבה הנפשי היה מצוין אך ההתנהגות של הדמויות סביבה, האדישות של כולם כלפיה, ההתעלמות המוחלטת ממצבה הנפשי הפכו את הפרק למאוד לא אמין. תצרפו לכך את העובדה שבות' היה ממש מרוחק ואז בשנייה שהיא כמעט נדרסה הוא הפציע משום מקום והציל אותה, כל אלה הפכו את הפרק הנ"ל לבעייתי במיוחד מבחינתי. הסצינה שבה היא בוכה ומתוודה במכונית הייתה קורעת לב וההסבר של בות' שהוא לא יעזוב את האנה כעת היה הגיוני אך זה שהוא ככה שלח אותה לדרכה והשאיר אותה לבד הוא לחלוטין לא בות'י מצידו וגם היה לא ברור. בקיצור, מאכזב.

בהמשך העונה קרו עוד המון אירועים שסבבו סביב מערכת היחסים שלהם ונפלו בביצוע. הפרידה של האנה ובות' הייתה לא מנומקת בעליל (הוא מציע נישואים, היא מסרבת וזהו, הם נפרדים? ההחלטה להינשא נעשתה על רגל אחת, הוא ידע שזה מוקדם במערכת היחסים ואם הוא כ"כ אוהב אותה אז למה בעצם הוא לא מוכן לחכות? ) אח"כ הגיע פרק המעלית הנפלא אך שוב, קצת מוזר. הרעיון ששניהם יהיו כלואים ביחד במעלית במשך פרק שלם היה משהו שהמתנתי לו בציפייה והיו להם כמה שיחות טובות על מערכת היחסים שלהם אך בערך באמצע הפרק בות' הכריז שהוא לא מעוניין לדון במערכת היחסים שלהם כי הוא עוד לא מוכן ואילו בסוף הפרק הם מצאו את עצמם כותבים את התאריך שבו הם חושבים שהם יהיו ביחד. מבחינת העונה, זה אחד הפרקים הטובים..מבחינת הסדרה? נופל ברמתו לעומת פרקים מעונות קודמות.

השיא הגיע לקראת סוף העונה, בשני הפרקים האחרונים, בהם איבדנו עוד חבר צוות. הפעם וינסנט נייג'ל מורי, אחד המתמחים המצחיקים וחביב המעריצים, נהרג ע"י הצלף (היריב העונתי של בות') וברנן לקחה את מותו קשה. בות' לא הרגיש אשם ולמרות שהאיום היחיד היה על חייו שלו, הוא הזמין את ברנן לישון אצלו ולשמור עליה והיא הסכימה (לא משנה כמה תנסו, לא תשכנעו אותי שיש איזושהי הצדקה עלילתית לכך שהוא הציע והיא הסכימה לישון אצלו) וכך היה שבאמצע הלילה היא נבהלה וחשה אשמה על מותו של וינסנט ומצאה את עצמה בוכה בזרועותיו של בות' ובבוקר למחרת כל מה שקיבלנו זה חיוך לא ברור ושיחה מחשידה עם אנג'לה. בסוף פרק סיום העונה גילינו שבעצם חזינו בהפך הגמור של עונה 4. שם היא רצתה ילד והם שכבו אך הכל היה בדמיון ופה היא לא רצתה ילד, הם שכבו בלי שנראה אפילו נשיקה והיא בהריון.

מבחינת היוצרים, סוף העונה הזה היווה דילוג אלגנטי על השלב הדביק במערכת היחסים בניהם, השלב שאנחנו מכנים המימוש שאחריו כל המעריצים, שקיבלו מה שהם חיכו לו, נוטשים. אך מבחינת המעריצים זאת הייתה סטירת לחי. אחרי 6 שנים של ציפייה, סטוץ של ערב אחד שאפילו לא חזינו בו, מוביל להריון שכנראה משמח את בות' אך שוב, לא באמת ראינו משהו! הציפייה היא שבעונה הבאה ברנן ובות' יהיו זוג אך יאלצו להתמודד עם גידול הילד והאינטראקציה החדשה הזאת תשאיר את הצופים מעוניינים ותאפשר את המשך הסדרה. אני מבינה למה זה הגיוני וטכנית זאת הדרך הנכונה לעשות את זה, אך מבחינתי זה לא מספק. חיכינו לרגע הרגשי שבו הם יתאחדו, חיכינו להחלטה לנסות להיות ביחד, חיכינו לסצינה שבה הם יתמודדו עם לספר לאנג'לה (מה שראינו ממש לא נחשב) ולסוויטס. בכללי, חיכינו..הרבה..ולא קיבלנו. אז אני סיימתי את העונה השישית בתחושת אכזבה אך אין לי כל צל של ספק שאחזור לעונה השביעית לראות אותם מתמודדים עם ילד וכנראה, בתקווה, גם עם זוגיות. בנוסף, בות' יצטרך להתמודד עם העובדה שלמרות שהרצון שלו הוא משפחה מסודרת – בעל, אישה וילדים הוא בעצם מגדל ילד שני מחוץ לנישואים, מאישה אחרת. יהיה מעניין.

כדי לסכם את הפוסט המאוד ארוך הזה (הכי ארוך שלי עד היום) אני אומר שבמשך 5 עונות הצליחו יוצרי בונז להחזיק את מערכת היחסים הלא ממומשת של ברנן ובות' בצורה מצוינת, כאשר בכל עונה קרו מספיק דברים בשביל להשאיר את המעריצים ומספיק דברים שפיתחו את מערכת היחסים בין השניים אך לבסוף, בעונה השישית הם הלכו רחוק מדי ומימשו. למרות שלא ראינו את המימוש הזה, למרות שהם חושבים שהם עברו את השלב הקשה..אני צופה שבעונה הבאה הקסם לא יחזור. ללא מתח מיני הצופים מאבדים עניין ולמרות הפתרון היצירתי ככל הנראה זאת תהיה העונה האחרונה של בונז. יתכן ואני טועה, אחרי הכל, העונה השישית והכי פחות אהובה עלי היא המצליחה ביותר מבחינת רייטינג…אז אולי עוד צפויה לנו עונה שמינית. בכל מקרה, לא משנה כמה זמן הסדרה עוד תמשך, אני מקווה שהם יחזרו לעצמם ולפרקים הנהדרים שהסדרה הזאת סיפקה במשך 5 עונות. ללא ספק מדובר בסדרה תבניתית, צפויה ופשוטה אך היא הצליחה בפשטות שלה לבנות בסיס מעריצים נאמן שהלך וגדל משנה לשנה באמצעות השקעה בדמויות ובמערכות היחסים ביניהן והיא כרגע בין התוכניות האהובות עלי.

אם שרדתם את כל הפוסט הזה – תגיבו! :) אשמח לשמוע דעות ומחשבות. 

האחות ג'קי - עונה חדשה

האחות ג'קי היא האנטי-גיבורה הכי אנטי-גיבורה שאני צופה בה בימים אלו. באמת, קשה לי איתה. במשך כל העונה השנייה ממש שנאתי אותה ואפילו חשבתי להפסיק לצפות, אבל הסדרה המשיכה לרתק ולסקרן אותי אז המשכתי. מה שמדהים אותי בסדרה כמו האחות ג'קי זה שתוך כדי צפייה בפרק (או לאורך העונה) קורה משהו שגורם לי לחשוב "אוי לא הם חשפו את כל הקלפים, מה הם יעשו עכשיו?" ואני אף פעם לא מצליחה לצפות מראש איך הכותבים ימשיכו את העלילה ואיך ג'קי תצא מהצרה שנקלעה אליה הפעם.
לשמחתי לכותבים תמיד יש תוכנית ותמיד הפתרון הוא לא צפוי, זה בדיוק הפתרון שלא חושבים עליו – יש שתי ברירות והפתרון של ג'קי יהיה השלישי שבכלל לא קיים ולמרות היותו לא קיים הוא יראה הכי הגיוני ברגע שנראה אותו על המסך. כישרון, באמת.
בתאריך 28.03.11 שודר הפרק הראשון בעונה השלישית של האחות ג'קי ושמו Game On. אם לא צפיתם בפרק כל מה שתקראו החל מהפסקה הבאה יפגע בצפייתכם.

העונה השנייה נגמרה ברגע שיא שבו אוהרה (החברה הכי טובה של ג'קי) וקווין בעלה של ג'קי עורכים התערבות ומתעמתים מולה על בעיית הסמים שלה, כמו שאמרתי בפסקה הקודמת – איך היא תצא מזה הפעם? היא יצאה כמובן, הייתי רוצה להגיד "כמו גדולה" אבל לא באמת כי עדיין יש לה המון הסברים לספק אבל היי, זה כדי שיהיה לנו במה להמשיך לצפות!

הפרק נפתח כפי שהובטח לנו על-ידי המפיקה בפועל של הסדרה, ליז ביורקס, בדיוק בנקודה שבה נגמרה העונה הקודמת ובליווי השיר Don't Rain on my Parade בהשראת ליה מישל. בראיון עם המפיקה היא סיפרה שהיא ראתה את ליה מישל (רייצ'ל ברי, גלי) מופיעה בטקס הטוני האחרון עם השיר של ברברה סטרייסנד והוא נתן לה את הרעיון איך ג'קי תצא מהצרה הזאת הפעם.
מה הרעיון? היא תצא מזה בדיבורים. אז כן, היו לה קצת הנחות..עד שהיא יצאה מהשירותים אוהרה עזבה את הבית ונשאר רק בעלה קווין ולו היא סיפקה מנה של תירוצים שבגדול אומרים "אני לא מכורה לסמים, כל ההוצאות מבתי המרקחת הם של המשפחה הזאת ובגדר הנורמלי". קווין, שסוף סוף מתחיל להתעורר ולהבין למי הוא נשוי, לא קונה את התירוץ אבל היא כהרגלה מתחמקת מהעימות באמתלה שהיא הולכת להחזיר את הבנות שלה הביתה.

אני לא אסכם את כל הפרק, רק בקצרה אציין איפה אנחנו עומדים. אוהרה וג'קי לא חברות ואוהרה הולכת לנסות ולקחת משמרות הפוכות לאלו של ג'קי כדי שהן לא יפגשו.
קווין הגיע לבית החולים (הדבר הכי לא מנומק בסדרה זה איך כל השנים שהם נשואים והיא עובדת שם הוא לא הגיע לבקר אותה!) וכמובן גילה שאף אחד לא יודע עליו ושכנראה יש עוד הרבה סודות.
אדי בעקרון צריך להסתתר עכשיו כדי שהוא לא יהיה הדבר הבא שקווין יגלה (ואני מניחה שזה יקרה במהלך העונה..זה כבר בלתי נמנע)
זואי מאושרת עם הבחור שלה, ת'ור עדיין צריך לשמור על הדיאטה שלו (השלטים על דלת הכנסייה היו הדבר הכי מצחיק בפרק!), קופר עדיין פצוע מהאגרוף של סאם ואילו סאם מנסה להבין למה ת'ור וג'קי עזרו לו כשלקח מנת יתר.
דבר אחרון שמאוד מעניין – ג'קי שדיברה עם אקלייטוס הפלילה את עצמה ועכשיו אקלייטוס חושדת שלג'קי יש התמכרות למשככי כאבים.

בקיצור, צרות ובכמויות אבל זה מה שגורם לנו ליהנות מהסדרה אז בהחלט יש למה לצפות. העונה נפתחה ממש טוב ובפרק היה שילוב מצוין של דרמה וקומדיה. אם נלך על שיטת הקבוצות אז אני כמובן TeamO'hara.

התמונות של השלט על דלת הכנסייה ואיך שהשתנה במהלך הפרק:

פרומו לשבוע הבא:

עד כאן להפעם, אשמח לשמוע מה אתם חשבתם על הפרק ועל הסדרה בכלל. :)

Empire of the son – גוסיפ גירל

מצחיק איך זה קורה, חודש של חופשת סמסטר הוא החודש הכי חלש מבחינת פוסטים, חוזרים ללימודים וכך חוזר רצף העדכונים. כבר אמרתי שהמונח "חופשת סמסטר" הוא ממש שקר מרושע? האמת, שמעתי שיש מקומות שבהם באמת נותנים לך כמה ימי חופש, אך לא באוניברסיטת תל אביב, מסתבר. אך לשמחתי הפוסט הזה לא הולך לעסוק בלימודים שלי אלא בפרק האחרון ששודר בסדרה גוסיפ גירל, או בשמה העברי – אחת שיודעת. לפרק קוראים Empire of the son והוא שודר בתאריך 01.03.11 בארה"ב. מדובר בפרק 17 בעונה הרביעית.
מכיוון שזאת פעם ראשונה שאני כותבת פוסט על הסדרה אני אדגיש – מדובר בפרק ששודר בארה"ב השבוע וטרם שודר בארץ. אם לא צפיתם בפרק המשך הקריאה יפגע בצפייתכם.

הסיפור שלי עם גוסיפ גירל הוא סיפור מוכר ונושן. התחלתי לראות את זה כבדיחה, לצחוק על הטיפשות שבסדרת נעורים מסוג זה והתמכרתי, איך לא? לצערי בעונה הרביעית אני מוצאת את עצמי מתחבטת ותוהה אם להמשיך לצפות. התחושה החזקה שלי היא שאני צופה באופרת סבון, אך מכיוון שמעולם לא צפיתי באחת אני לא יכולה להעיד שבאמת הסדרה הפכה לכזאת, אז נאמר שהבעיה העיקרית שלי היא חוסר עקביות. מפרק לפרק אופי הדמויות משתנה, יום אחד סרינה רעה ובאחר היא טובה, יום אחד היא מאוהבת בדן או נקרעת בינו לבין נייט ובאחר היא פשוט לא יכולה לוותר על בן ובעיקר כל ההסתכלות על החיים, קשרים וחברויות היא מאוד שטחית (סרינה היא רק דוגמא).

אך לא על כך באתי לכתוב הפעם. אלא, איך לא? על דן ובלייר. אני בטוחה שכל מי שצופה בעונה, גם אם הוא קצת סובל כמוני, גם אם הוא עדיין שומר אמונים ואהבה לצ'אק (אני לא, אגב) וגם אם איכשהו הוא רוכש כבוד לסרינה (באמת?) כל מה שבאמת מעסיק ומעניין את כולם בפרקים האחרונים הוא הזיווג הזה. איזו בחירה לא צפויה זה לקחת את בלייר ודן שבאמת שמרו מהעונה הראשונה מרחק ושנאה הדדית ולהפוך אותם לחברים הכי טובים!
מבחינתי בלייר מחזיקה את הסדרה ונכנסה למשבצת הדמות האהובה עלי, את דן קשה לשנוא כי רוב הזמן הוא המצפון של החבורה והחיבור ביניהם הוא הגיוני מכיוון שהוא נעשה מתוך תחומי עניין משותפים, שבאמת אפשר להאמין שיש להם. הבעיה היא שהחליטו להפוך אותם לבני זוג, חברים או איך שבא לכם לקרוא לזה.
מרגע שהם הפכו לידידים שמחתי, זה היה ממש נחמד ומצחיק כי הם שמרו על סודיות, שנאה הדדית, מפגשים מקריים וכו' ואז התחילו לקחת את זה לכיוון הרומנטי ובסדרה הזאת הדבר שעושים הכי טוב זה להרוס את הזוגות הנהדרים שהם בונים. אני מבינה שמסובך ליצור קשר טוב שיחזיק לאורך זמן ויהיה מעניין לצופים, במיוחד בסדרה מסוג זה שמתבססת על מערכות יחסים בין הדמויות ואין אף עיסוק אחר, אבל עדיין אין הצדקה לכמות הפרידות וההתאחדויות והמוני מערכות היחסים שהיו כאן.

 
מה היה לנו הפרק? דן ובלייר מחליטים להיפגש במוזיאון, בשגרה אך בילוי מקדים של דן עם רופוס ורמיזה מצד רופוס שדן מעוניין בבלייר רומנטית גורם לדן להבריז לה. היא מצידה מבלה עם דורותה שמתעמתת איתה על הסתרת מערכת היחסים שלה עם דן ממנה וכשבלייר מבינה שדורותה חושבת שיש רומן ביניהם היא מחליטה להבריז גם היא לדן.
אחרי ההברזה המשותפת שבה בעצם יוצא שאף אחד לא הבריז לאחר הם מחליטים להוכיח לכולם שהקשר ביניהם הוא נטול רומנטיות ולכן אין טעם להסתיר אותו. התוכנית משתבשת כי דברים קצת יותר גדולים מתרחשים באותו ערב והם מחליטים לסיים את הידידות ביניהם כדי לתמוך בסרינה ובמה שצפוי לה ולמשפחתה בעתיד הקרוב ואז קורים כל הדברים הצפויים והמצופים מסדרה כמו גוסיפ גירל. צ'אק משתכר ומבין שהוא צריך את בלייר (באמת? אתם כבר בקושי ידידים. חוץ מזה חשבתי שריינה היא האהבה האמיתית החדשה שלך, עבר?) וסרינה לא רוצה להשאיר אותו לבד (אפשר להתלונן ולבקש מהכותבים שיתאמצו קצת יותר?) וכך הם יוצאים לדרכם לביתה של בלייר.
במקביל רואים את דן מגיע לדירה שלה (ממש פופולארית הערב!) ורוצה לבחון אם יש ביניהם משיכה באמצעות נשיקה אחת (לא כדאי שאני בכלל אתחיל לכתוב מה אני חושבת על בדיקה באמצעות נשיקה..) וכך באמצע הנשיקה נגמר הפרק. איך עושים לנו את זה?

הניחושים שלי היא שהצפוי מכל יקרה וצ'אק וסרינה יגיעו ויראו אותם מתנשקים ולמרות המשיכה שהם יגלו בנשיקה הזאת יתחילו הצרות.
אני לא רוצה להתחיל לחשוב בכלל מה צ'אק וסרינה יגידו על זה וכמה שמערכת היחסים הזאת תתפרק לפני שהיא בכלל התחילה.
בתחזית האופטימית יפתיעו אותי לטובה וצ'אק וסרינה יפספסו את הנשיקה ובלייר ודן יסיקו שאין ביניהם רגשות למרות שבעצם כן וככה ימשכו אותנו עוד קצת עם הקשר הזה, עם הסודות, המפגשים במסווה של ידידות בלבד ויתנו לזה להמשיך להתפתח לאט ויפה.

לצערנו הרב את ההמשך לאירועי פוסט-נשיקה נגלה רק באפריל מכיוון שהסדרה יוצאת לפגרה ותחזור רק ב18.04. ממש לא יפה לסיים ככה פרק שימשיך רק עוד יותר מחודש!

ובכל זאת בגלל ששם הפוסט הוא כשם הפרק אומר בקצרה: פעם אהבתי את לילי, אני לא מאמינה למה שהולך איתה העונה. העניין היחיד שיש לי בחזרה של אבא של סרינה זה שאני אוהבת את השחקן וויליאם בולדווין, לא שום דבר מעבר.
צ'אק מגלה עוד חדשות מרעישות על אביו המנוח – למי אכפת ויותר מכך, מי מופתע?
ונסה – מה היא עוד עושה שם בכלל?
סרינה ובן – למי אכפת? מישהו התרגש ממערכת היחסים הזאת? זאת סרינה, תמיד יש לה מישהו וזה תמיד זמני.
נייט וריינה – היו משעשעים לפרקים, הם לא מפריעים לי.

ציטוטים מהפרק:

Blair: You're doing it again.
Dorota: Something is different about you. I have a six sense.
Blair: You have no sense.

Dorota: You don't come to me about any complaints about anything. You're too happy. Content. I'm worried you join cult.
Blair: I have found my center that's all. But—just to reassure you—here's a complaint. Why haven't you picked up my cocktail dress for Chuck's party yet?

Dorota: Who were you talking to?
Blair: No one. Maybe your sixth sense is picking up voices from the other side.

Dan: I, ah, I need your advice. But I gotta keep the details vague.
Rufus: Please, the vaguer the better. It keeps parenting a challenge.

Gossip Girl: Why would a friendship based on fight suddenly end in flight? They say we only run from the things that truly scare us.

Blair: That way everyone will assume that some earth-shattering scandal is imminent, like...
Dan: You getting traded for a hotel.
Blair: Or you. Raising Georgina's baby by a Russian mobster.
Dan: So we tell everyone tonight. Agreed?
Blair: Agreed. Oh, and only I get to joke about the hotel. Still too soon.

Dan: I've been walking around the city all night with one all-consuming, paralyzing thought.
Blair: "Why am I walking around the city when I live in Brooklyn?"

Dan: Just one kiss. And then we can know without a doubt.
Blair: I suppose that would work. One kiss. That's that.
Dan: One kiss and that's that. So?
Blair: So. Oh for crying out loud, Humphrey!

עד כאן הפעם, אשמח לשמוע מה אתם חשבתם על הפרק ובכלל על העונה והסדרה בתגובות! :)

מה הקשר בין גוסיפ גירל, מר. סאנשיין וטקס האוסקר?

אני בטוחה שייקח לכם רק שנייה לעלות על זה..אז נמשוך את זה קצת. נו, יש מסקנות? כן, צדקתם. הקשר הוא שאין קשר. (בדיחות לא מצחיקות זה אנחנו.)
אני פשוט הולכת לדבר על שלושתם בפוסט זה ויש טוויסט! בפעם הראשונה בבלוג אני אמסור תאריכים, פרטים, ערוצים ושעות שידור של ישראל ולא ארה"ב. מאורע מרגש לכל הדעות. (גוף ראשון ברבים זה אנחנו.)
אם הצלחתם לשמור על עניין המשיכו לפסקה הבאה...(אנחנו מבטיחים שזה ישתפר)

אני אפתח עם מר. סאנשיין (Mr. Sunshine), סביר להניח שמדובר בחדשות הכי מרגשות אך זה לא יראה כך בתחילה לכל מי שלא שמע על התוכנית. לפני מספר פוסטים רשמתי בקצרה על התוכנית החדשה של מת'יו פרי (צ'נדלר מ"חברים") שעלתה לשידור ברשת ABC האמריקאית ועכשיו הוט פירסמו כי הם מביאים את התוכנית לערוץ החדש HOT קומדי סנטרל. הסדרה תעלה במהלך 2011, עדיין אין תאריך מדויק. עד אז אפשר להתרשם מהפרומו ואני אצרף גם את תקציר הסדרה, שתדעו במה מדובר.

מת'יו פרי מגלם בסדרה את בן דונובן, מנהל מגרש הכדורגל הלא מוצלח של מרכז "סאנשיין" שבסן-דייגו. הוא מנהל רומן אקראי עם מנהלת השיווק של משרדו, שעושה לו השכמה לא צפויה, כשמבשרת לו שהוא מרוכז בעצמו. בשלב הזה עובר דונובן בן הארבעים משבר אמצע החיים, ועושה ניסיונות מגומגמים לשנות ולשפר את חייו, במקביל לדרישות המחמירות של עבודתו, ובייחוד עם הבוסית הלא צפויה שלו, שמכריחה אותו לעבוד עם בנה חסר הניסיון. במקום עבודה לא מתפקד, עם חבורה של אנשים שחייבים להיפגש ולהרים מופע מדי ערב, מנסה דונובן למצוא את עצמו.

באשר לגוסיפ גירל או בשמה העברי: אחת שיודעת, יש בשורה שאני מניחה שתשמח את חלקכם. העונה הרביעית שמשודרת בימים אלו בארה"ב תתחיל את שידוריה בHOT 3 החל מה06.03.11. הסדרה תשודר בימי ראשון בשעה 22:30. אני חושבת שהעונה מגיעה באיחור רב מדי בהשוואה לארצות הברית שבדיוק אתמול שידרה את פרק 16 לעונה ועם זאת בטוחה שיש כאלה שציפו לעלייתה על מסכי הטלוויזיה.

למי שהספיק לשכוח איך נגמרה העונה ולמי רוצה לדעת מה צפוי בתחילתה אני מצרפת תקציר קצר:
בסיום המטלטל של העונה הקודמת, צ'אק שבור הלב נותר שכוב ברחוב מדמם כשחייו בסכנה. בפתיחת העונה החדשה, אהובתו הבלתי אפשרית בלייר, יחד עם הרווקה הטרייה והקורנת מתמיד סרינה, נוחתות בפריז לחופשת קיץ אגדית. עד שצ'אק מפציע בפתאומיות דווקא בעיר האורות, עם אהבה ואפילו זהות חדשה. בינתיים בניו-יורק, נייט מתהולל אחרי הפרידה מסרינה, בעוד דן מתמודד עם הבשורה המפתיעה שהוא עומד להפוך לאב, ועוד עם האויבת המושבעת- ג'ורג'ינה.

ואחרון חביב והחשוב מכולם הוא טקס האוסקר כמובן. טקס האוסקר יועבר בשידור חי ב27-28.02 הלילה שבין יום ראשון ליום שני, בשעה 02:00 (השטיח האדום) ו-03:30 (טקס האוסקר), וב-1.3, יום שלישי (שידור ערוך ומתורגם), בשעה 22:00 ב-HOT Gold (שידור נוסף ביום שישי ב-16:30).

מנחי הטקס השנה הם ג'יימס פרנקו ואן האת'אווי, בחירה מפתיעה למנחי הטקס. שוחררו מספר פרומואים של השניים לקראת הטקס, אני אצרף שניים מתוכם:

כמובן אינני יכולה לסיים את הפוסט בלי רשימת המועמדים אז לקריאת הרשימה המלאה לחצו כאן. 
האם אתם מתכננים לצפות בשידור החי? תמתינו לשידור המקוצר או לא מתכננים לצפות בכלל?
עד כאן להפעם, אשמח לשמוע את דעותיכם בתגובות.

**התקצירים ותאריכי השידור בפוסט זה סופקו ע"י הוט.

How To Fight Lonliness – האוס

אני ממש לא אוהבת להתחיל פוסטים באמירה מתנצלת על כך שלא עדכנתי הרבה זמן אבל אני באמת מצטערת! עבר יותר משבוע, עוד פעם...זאת חופשת הסמסטר הזאת. היו צריכים להזהיר אותי לפני שנכנסתי ללימודים שחופשת סמסטר זה בעצם שם קוד לתקופה הכי לחוצה של השנה בה יש יותר מדי עבודות ומבחנים במעט מאוד זמן. כן, אני יודעת שאני לומדת קולנוע ואני מודעת היטב שזה יותר קל, הציונים לרוב יותר גבוהים משאר מקצועות האוניברסיטה ומאוד מעניין וכיף ללמוד. זה נכון, אבל זה לא אומר שזה פחות קשה או לחוץ.

אחרי הפסקה הקודמת, שבאמת אינה רלוונטית לעניינכם, אפשר להמשיך ולשוחח על הפרק החדש של האוס. הפעם אני אדבר על פרק 12 בעונה השביעית, הוא שודר בארה"ב בתאריך 14.02.11 ושמו You Must Remember This . אם לא צפיתם בפרק כל מה שתקראו החל מהפסקה הבאה יפגע בצפייתכם.

למרות הפוסט הקודם שכתבתי על האוס, שהביע אכזבה רבה מהעונה הנוכחית, הפעם אני קצת יותר מרוצה. שני הפרקים האחרונים הראו שיפור ניכר. אל תטעו, אני לרגע לא חושבת שמדובר בפרקים מצוינים או טובים אפילו, אבל הם מצליחים להיות מהנים ומעניינים במידה מספקת.
בפרק זה חזרנו לווילסון והאוס כמו שאנחנו אוהבים אותם – האוס מחבל לווילסון בחיים, משחק משחקים ומספק הרבה בדיחות. בנוסף, טאוב ופורמן מגבשים חברות, מסטרס נשארת כהרגלה ולשם שינוי, המקרה הרפואי היה ממש מעניין. אולי זאת רק אני, כבר קראתי כמה אנשים שממש לא סבלו את המטופלת, אבל המצב הרפואי ההתחלתי שלה- Hyperthymesia, ממש עניין אותי!

נתחיל מווילסון. קראתי בעדכונים של רשת Fox בפייסבוק שהולכת להיות לווילסון חברה חדשה ולמרות סקרנותי לא המשכתי לקרוא. והנה הגיעה שרה! חתולה מקסימה.
האמת, אין יותר מדי מה להרחיב על קו העלילה הזה. הרבה בדיחות מצחיקות, סצנת באר מעולה והתרגיל הרגיל של האוס גורם לווילסון אלרגיות מזויפות, אם ווילסון ראה את זה מקילומטרים אני בטוחה שגם אתם. עדיין, קו העלילה הזה החזיר נושא מעניין וזה חיי בדידות, האם להיות בזוגיות באמת אומר שאתה לא לבד? האם האוס, למרות שהוא עם קאדי, עדיין מרגיש לבד? טוב, לפי סיום הפרק אין ספק שכך הוא מרגיש.
מה שמדהים בעיני זה שלא משנה באיזה קשר ווילסון נמצא, האוס ינסה לחבל בו. אם מדובר בבחורה, אז היא לא טובה, אם מדובר בחתולה אז היא גם לא טובה והוא צריך בחורה!

נמשיך עם טאוב ופורמן. האמת, שאני ממש אוהבת את מה שקרה עם הזוג הזה. לקחו שתי דמויות שאני לא סובלת, שתיהן לא הצליחו לעניין אותי לאורך העונות (למעט תקופת פורטין – פורמן ו13) וחיברו ביניהן ויצא משהו נחמד. קשר מוזר, חברי, חצי תומך- לא תומך, מפרגן ועוקצני שכזה ואני דווקא מחכה לראות לאן זה יתפתח. עדיין לא הבנתי מה גרם לטאוב להיכשל בבחינה הזאת כשבאמת מדובר ברופא שעוסק ברפואה אבחונית, מאתגרת, על בסיס יומיומי. אף הסבר על תחושתו של כשלון כבן אדם לא סיפק אותי, אבל אם זה הביא להתפתחות העלילתית שהוא חבר טוב של פורמן והם גרים ביחד אני בסדר עם זה.

מסטרס מתחבבת עלי, בעיקר בגלל שהאוס ממש לא סובל אותה ואף אחד אחר לא נחמד אליה והיא לא מתנהגת כמו מסכנה וממש לא מוותרת. זה גורם לי לחשוב על קמרון בצורה מאוד שלילית פתאום, למרות שממש אהבתי אותה בזמנה. בכל מקרה מה שעדיין מאכזב בנושא של מסטרס הוא שלא ברור לי לכמה זמן אמבר טמבלין עוד נשארת איתנו, אבל בינתיים כשהיא כאן הייתי רוצה לדעת יותר על החיים הפרטיים שלה. מעבר לכך שהיא ממש חכמה וכל הזמן לומדת והיא מאוד מוסרית ו – by the book. מי ההורים שלה? האם יש לה אחים ואחיות? חבר? מה החולשות שלה? הדמות שלה מרגישה מאוד שבלונית, מה שאתם מצפים מבחורה צעירה וחכמה ואין כלום מעבר. זה מאוד לא אופייני לסדרה וחבל.

המקרה הרפואי. כפי שאמרתי בתחילת הפוסט המקרה היה ממש מעניין בעיני, האבחנה הסופית של OCD הייתה מעט מאכזבת אבל הדיון במה אנחנו זוכרים והבחירה לזכור רק את הדברים הרעים או הטובים, לספור מעשים של אנשים ולפי זה להחליט על התפתחות הקשר איתם וכדומה גרם לי לחשוב על הנושא והמסקנה כמו תמיד היא שהנושא מאוד מורכב ואין שחור ולבן, אין לוח תוצאות לחיים.

צ'ייס וקאדי גם היו בפרק, אבל לא קרה איתם יותר מדי. אני אוהבת שקאדי עם האוס אבל זה לא משתלט על העלילה – ככה צריך להיות. צ'ייס לא מעניין, באמת! לא קורה איתו כלום.
במחלקת התלונות – חבל שאין פרקים מופתיים כמו בעבר, הן מבחינת כתיבה והן מבחינת צילום וחבל שהאוס הולך בלי מקל ולא כואב לו. זה נשמע אכזרי, אני יודעת..אבל זה חלק כל כך חשוב בדמות שלו, זה ממש משנה אותו וחבל.

קצת ציטוטים משעשעים מהפרק:

House: His name is Sarah. Cats are not named that. Women are. What the Freud is that about?

House: Masters, you finally blossomed into a woman. Have you ever slept with a man with a cat?
Martha: Sure
House: Wrong… and slut

Masters: What about a tutor?
Taub: I don't need a tutor.
House: Tutor it is. Choose your poison. Chase, if you prefer pounding Aussie beers and commiserating over the suckiness of divorce. Masters, if you want nervous energy, flash cards, and obnoxious pieces of arcane trivia. Foreman, if you need to be berated by a humorless hard-ass.
Taub: Foreman.
House: Interesting. You must be more worried than you look.

Masters: That makes no logical sense.
House: This is not a door to logical sense. Also, shut up.

Dr. Foreman: Why are you giving me these?
House: Because, while they're all running all these tests, you will be submitting the insurance forms.
Dr. Foreman: There's an entire department for that.
House: Exactly. The Foreman Department. Of which you are the foreman, Foreman.

ולסיום, השיר המקסים מסוף הפרק How to fight lonliness של Wilco.