How To Fight Lonliness – האוס

אני ממש לא אוהבת להתחיל פוסטים באמירה מתנצלת על כך שלא עדכנתי הרבה זמן אבל אני באמת מצטערת! עבר יותר משבוע, עוד פעם...זאת חופשת הסמסטר הזאת. היו צריכים להזהיר אותי לפני שנכנסתי ללימודים שחופשת סמסטר זה בעצם שם קוד לתקופה הכי לחוצה של השנה בה יש יותר מדי עבודות ומבחנים במעט מאוד זמן. כן, אני יודעת שאני לומדת קולנוע ואני מודעת היטב שזה יותר קל, הציונים לרוב יותר גבוהים משאר מקצועות האוניברסיטה ומאוד מעניין וכיף ללמוד. זה נכון, אבל זה לא אומר שזה פחות קשה או לחוץ.

אחרי הפסקה הקודמת, שבאמת אינה רלוונטית לעניינכם, אפשר להמשיך ולשוחח על הפרק החדש של האוס. הפעם אני אדבר על פרק 12 בעונה השביעית, הוא שודר בארה"ב בתאריך 14.02.11 ושמו You Must Remember This . אם לא צפיתם בפרק כל מה שתקראו החל מהפסקה הבאה יפגע בצפייתכם.

למרות הפוסט הקודם שכתבתי על האוס, שהביע אכזבה רבה מהעונה הנוכחית, הפעם אני קצת יותר מרוצה. שני הפרקים האחרונים הראו שיפור ניכר. אל תטעו, אני לרגע לא חושבת שמדובר בפרקים מצוינים או טובים אפילו, אבל הם מצליחים להיות מהנים ומעניינים במידה מספקת.
בפרק זה חזרנו לווילסון והאוס כמו שאנחנו אוהבים אותם – האוס מחבל לווילסון בחיים, משחק משחקים ומספק הרבה בדיחות. בנוסף, טאוב ופורמן מגבשים חברות, מסטרס נשארת כהרגלה ולשם שינוי, המקרה הרפואי היה ממש מעניין. אולי זאת רק אני, כבר קראתי כמה אנשים שממש לא סבלו את המטופלת, אבל המצב הרפואי ההתחלתי שלה- Hyperthymesia, ממש עניין אותי!

נתחיל מווילסון. קראתי בעדכונים של רשת Fox בפייסבוק שהולכת להיות לווילסון חברה חדשה ולמרות סקרנותי לא המשכתי לקרוא. והנה הגיעה שרה! חתולה מקסימה.
האמת, אין יותר מדי מה להרחיב על קו העלילה הזה. הרבה בדיחות מצחיקות, סצנת באר מעולה והתרגיל הרגיל של האוס גורם לווילסון אלרגיות מזויפות, אם ווילסון ראה את זה מקילומטרים אני בטוחה שגם אתם. עדיין, קו העלילה הזה החזיר נושא מעניין וזה חיי בדידות, האם להיות בזוגיות באמת אומר שאתה לא לבד? האם האוס, למרות שהוא עם קאדי, עדיין מרגיש לבד? טוב, לפי סיום הפרק אין ספק שכך הוא מרגיש.
מה שמדהים בעיני זה שלא משנה באיזה קשר ווילסון נמצא, האוס ינסה לחבל בו. אם מדובר בבחורה, אז היא לא טובה, אם מדובר בחתולה אז היא גם לא טובה והוא צריך בחורה!

נמשיך עם טאוב ופורמן. האמת, שאני ממש אוהבת את מה שקרה עם הזוג הזה. לקחו שתי דמויות שאני לא סובלת, שתיהן לא הצליחו לעניין אותי לאורך העונות (למעט תקופת פורטין – פורמן ו13) וחיברו ביניהן ויצא משהו נחמד. קשר מוזר, חברי, חצי תומך- לא תומך, מפרגן ועוקצני שכזה ואני דווקא מחכה לראות לאן זה יתפתח. עדיין לא הבנתי מה גרם לטאוב להיכשל בבחינה הזאת כשבאמת מדובר ברופא שעוסק ברפואה אבחונית, מאתגרת, על בסיס יומיומי. אף הסבר על תחושתו של כשלון כבן אדם לא סיפק אותי, אבל אם זה הביא להתפתחות העלילתית שהוא חבר טוב של פורמן והם גרים ביחד אני בסדר עם זה.

מסטרס מתחבבת עלי, בעיקר בגלל שהאוס ממש לא סובל אותה ואף אחד אחר לא נחמד אליה והיא לא מתנהגת כמו מסכנה וממש לא מוותרת. זה גורם לי לחשוב על קמרון בצורה מאוד שלילית פתאום, למרות שממש אהבתי אותה בזמנה. בכל מקרה מה שעדיין מאכזב בנושא של מסטרס הוא שלא ברור לי לכמה זמן אמבר טמבלין עוד נשארת איתנו, אבל בינתיים כשהיא כאן הייתי רוצה לדעת יותר על החיים הפרטיים שלה. מעבר לכך שהיא ממש חכמה וכל הזמן לומדת והיא מאוד מוסרית ו – by the book. מי ההורים שלה? האם יש לה אחים ואחיות? חבר? מה החולשות שלה? הדמות שלה מרגישה מאוד שבלונית, מה שאתם מצפים מבחורה צעירה וחכמה ואין כלום מעבר. זה מאוד לא אופייני לסדרה וחבל.

המקרה הרפואי. כפי שאמרתי בתחילת הפוסט המקרה היה ממש מעניין בעיני, האבחנה הסופית של OCD הייתה מעט מאכזבת אבל הדיון במה אנחנו זוכרים והבחירה לזכור רק את הדברים הרעים או הטובים, לספור מעשים של אנשים ולפי זה להחליט על התפתחות הקשר איתם וכדומה גרם לי לחשוב על הנושא והמסקנה כמו תמיד היא שהנושא מאוד מורכב ואין שחור ולבן, אין לוח תוצאות לחיים.

צ'ייס וקאדי גם היו בפרק, אבל לא קרה איתם יותר מדי. אני אוהבת שקאדי עם האוס אבל זה לא משתלט על העלילה – ככה צריך להיות. צ'ייס לא מעניין, באמת! לא קורה איתו כלום.
במחלקת התלונות – חבל שאין פרקים מופתיים כמו בעבר, הן מבחינת כתיבה והן מבחינת צילום וחבל שהאוס הולך בלי מקל ולא כואב לו. זה נשמע אכזרי, אני יודעת..אבל זה חלק כל כך חשוב בדמות שלו, זה ממש משנה אותו וחבל.

קצת ציטוטים משעשעים מהפרק:

House: His name is Sarah. Cats are not named that. Women are. What the Freud is that about?

House: Masters, you finally blossomed into a woman. Have you ever slept with a man with a cat?
Martha: Sure
House: Wrong… and slut

Masters: What about a tutor?
Taub: I don't need a tutor.
House: Tutor it is. Choose your poison. Chase, if you prefer pounding Aussie beers and commiserating over the suckiness of divorce. Masters, if you want nervous energy, flash cards, and obnoxious pieces of arcane trivia. Foreman, if you need to be berated by a humorless hard-ass.
Taub: Foreman.
House: Interesting. You must be more worried than you look.

Masters: That makes no logical sense.
House: This is not a door to logical sense. Also, shut up.

Dr. Foreman: Why are you giving me these?
House: Because, while they're all running all these tests, you will be submitting the insurance forms.
Dr. Foreman: There's an entire department for that.
House: Exactly. The Foreman Department. Of which you are the foreman, Foreman.

ולסיום, השיר המקסים מסוף הפרק How to fight lonliness של Wilco.

פרק הסופרבול – גלי Glee

החלטתי להוציא את ראשי מערמות הסיכומים, מאמרים ומבחני הדוגמא שבהם אני שקועה בחופשת הסמסטר ולכתוב פוסט.
הרי אין באפשרותי להתעלם מפרק חדש של גלי אחרי פגרה של חודשיים ולא סתם, אלא פרק סופרבול מיוחד! אז כן, פוסט חדש.
מדובר בפרק מספר 11 בעונה השנייה ושמו The Sue Sylvester Bowl Shuffle . הפרק שודר בארה"ב אתמול, בתאריך 06.02.11 אם לא צפיתם בפרק כל מה שתקראו מהפסקה הבאה הוא ספוילר, בשגרה.

אם להיות איתכם כנה, התחושה שלי כבר לכל אורך העונה השנייה נעה בין שנאה עזה להנאה מוחלטת וכך גם היה בפרק הזה. מבחינת עלילה היו כמה דיאלוגים שממש עשו לי בחילה, התפתחות והתנהגות הדמויות אינה רציפה או הגיונית והחזרה על אותו מוטיב של הרס הגלי קלאב והלוזריות של להיות בגלי קלאב והבחירה הזאת בין המועדונים השונים בתיכון פשוט גורמים לי לסלוד מהתוכנית הזאת יותר ויותר בכל פרק שחולף. מצד שני, השירים עלו רמה, הביצועים התאימו, ההפקות היו מדהימות – משהו שבאמת מאפיין את העונה הזאת הרבה יותר מהעונה הקודמת.
עוד דבר חיובי שבאמת גרם לי לצאת מהפרק עם תחושה טובה והרגשה שאני אף פעם לא אפסיק לצפות היא הבדיחות, עדיין היו הרבה וואן ליינרים שהיו משובחים גם אם לא התלכדו לעלילה אחת שלמה. מעבר לזה, עד סוף הפרק כבר ממש נכנסתי לסיפור ורציתי לראות את המשחק בהשתתפות הבנות, את ההפסד של סו וכל הדברים הרגילים.

הדבר היחיד שממש הפתיע ודורש התייחסות בפרק הוא הסיום. קווין ופין התנשקו! קודם כל, קווין שוב בוגדת בחבר שלה, הפעם זה בסאם עם פין. שנית כל, ליבה של רייצ'ל הולך להישבר שוב מפין וקווין כזוג. אולי הפעם לפחות יצא לנו מזה פאקלברי (פאק ורייצ'ל בזוגיות)

למרות החלקים ששנאתי ואולי בגלל שאי אפשר באמת לתת תגובה מפורטת לפרק הזה (העלילות באמת כבר ממש לא עקביות) החלטתי ללכת לכיוון אחר ולהביא את רשימת השירים, ביצועים, תמונות, ציטוטים וכמה קטעים מיוחדים מהסופרבול. תיהנו!

הביצוע האהוב עלי מהפרק הוא של בליין והוורבלס

רשימת השירים המלאה של הפרק:

California Gurls by Katy Perry ft. Snoop Dogg. Performed to by the Cheerios.
Need You Now by Lady Antebellum. Performed by Puck and Rachel
Bills, Bills, Bills by Destiny's Child. Performed by Blaine and The Dalton Academy Warblers.
Thriller/Heads Will Roll by Michael Jackson/Yeah Yeah Yeahs. Performed by New Directions and the Football Team
She's Not There by The Zombies. Performed by Finn and the Football Team

ציטוטים נבחרים (הפעם החלטתי להציג אותם בתמונות מהפרק):

והציטוט הנפלא מהראיון עם קייטי קוריק שהוא פשוט ארוך מדי לתמונה:

Katie Couric: “In the voting you beat out the following losers: the economy; Mel Gibson; the housing market; Dina Lohan; Wall Street; Tiger Woods; the Dallas Cowboys; Brett Farve’s cell phone; 9 percent unemployment and Spark Lohan who is Dina Lohan’s dog and apparently … also a loser. How do you cope with this?”
Sue Sylvester: “I’ve been drinking a lot of bleach.”

עוד קצת תמונות:

ועכשיו לכל הבונוסים בחסות הסופרבול.
הראשון הוא פרסומת לשברולט בהשתתפות חברי הגלי קלאב:

השני הוא ההופעה של ליה מישל בפתיחת משחק הסופרבול:

השלישי והמפתיע יותר הוא סרטון שצילם קורי מונטית' (המגלם את פין) במטוס לדאלאס כשעל המטוס ניתן לראות את חברי הקאסט של האוס. את הסרטון קורי העלה לחשבון הטוויטר שלו וניתן לראותו כאן.

הרביעי שאני מעדכנת באיחור כי רק עכשיו ראיתי אותו, זה סרטון מאחורי הקלעים עם קייטי קוריק, הרבה יותר מצחיק ממה שאתם בטח חושבים:

ודבר אחרון חביב, דיאנה אגרון (המגלמת את קווין בסדרה) העלתה לחשבון הטמבלר שלה תמונות מאחורי הקלעים של איפור ותלבושות הזומבים של הקאסט, ניתן לראותם בקישור הזה ועוד תמונות כאן.

עד כאן להפעם, מקווה שנהניתם. כרגיל, אשמח לשמוע תגובות על הפרק והפוסט.
אל תשכחו שהשבוע אנחנו מקבלים במתנה עוד פרק גלי והוא ישודר מחר בלילה בארה"ב.

Carrot or Stick - האכזבה שלי מהאוס

לפני יומיים (24.01.11) שודר פרק חדש של האוס, השני מאז שחזרנו מהפגרה הארוכה ולצערי הרגשתי שזה פשוט לא היה שווה את ההמתנה.
העונה השביעית מאוד מאכזבת אותי ואני מתחילה להרגיש שאני ממצה את הסדרה שפעם הייתה כ"כ אהובה.
בפעם האחרונה שכתבתי על פרק של האוס דווקא שמחתי ורשמתי הרבה דברים חיוביים, אבל בהסתכלות לאחור אני מבינה שזאת הייתה התלהבות של התחלה ושום דבר מעבר.
לפני שאני אמשיך, אני אבהיר (כרגיל) שמדובר בפרק 10 בעונה השביעית ושמו Carrot or Stick. הפרק עוד לא שודר בארץ ולכן כל מה שתקראו מהפסקה הבאה הוא ספוילר ועשוי לפגוע בצפייה.

אז מה היה לנו הפעם? האוס-קאדי-ווילסון-רייצ'ל כרגיל לעונה. האוס משקר לקאדי, ווילסון מייעץ לו בלי להתכוון לכך והקשר בין האוס לרייצ'ל מתהדק למרות שהאוס לא יודה בכך.
בנוסף, צ'ייס שנהיה manwhore, מקבל את המגיע לו. לא יודעת אם באמת הגיע לו, אבל זה מה שהוחלט..ותמונת עירום שקרית ולא מחמיאה מפורסמת בתור תמונת הפרופיל שלו בפייסבוק.
ודבר אחרון – המטופלים. ילד שנמצא במחנה אימונים צבאי לעברייני נוער והמפקד שלו.
ובמילה אחת – משעמם.

הדבר האהוב עלי בסדרה היה (אחרי האוס עצמו, כמובן) ווילסון והאוס ומערכת היחסים ביניהם. העונה, הכל נהיה ביניהם כ"כ שגרתי ורגיל והסיכוי שלהם להפתיע אותי כמו בעבר נגוז. אין יותר תחבולות, משחקים, שקרים וסודות. וגם אם יש, זה פשוט לא כמו פעם..נדמה כאילו הם מכירים אחד את השני יותר מדי טוב או שאין טעם להתעסק איתם.

האוס וקאדי גם מאכזבים. אחרי כל הציפייה, אחרי שמתחו אותנו, אחרי האשליה של סוף עונה חמישית..אחרי הכל, הם ביחד וזה יותר רגיל מרגיל. אני יודעת, זה תמיד קורה בסדרות..ברגע שהזוג מממש את היחסים, הסדרה או מערכת היחסים נהרסת. במקרה של האוס באמת האמנתי שיצליחו להתגבר על כך באמצעות כתיבה שנונה ובעיקר בזכות העובדה שהסדרה מבוססת על האוס והיחסים שלו עם אנשים בכלל ולא מערכות יחסים זוגיות בפרט. לצערנו, זה לא קרה. הם ביחד, זה מאוד שגרתי ורגיל (שזה בסדר, אני לא רוצה דרמות מיותרות ופרידות כל פרק שני..) הוא משקר לה (לא מפתיע כי everybody lies זאת התורה שלו) ואיכשהו מערכת היחסים גוזלת הרבה מהקסם שבדמות של האוס. כל ההתעסקות עם רייצ'ל לאורך הפרק הייתה משעשעת והיא באמת מוסיפה אפקט קומי לסדרה ואין ספק שהיא חלק חשוב ומהותי במערכת היחסים שלהם, אבל זה פשוט לא מעניין, או לא מספיק מעניין.

צ'ייס, מסטרס, טאוב ופורמן AKA הצוות. משהו נוסף שמחסיר מההנאה שבסדרה. פעם לצוות הייתה דינאמיקה, היו מערכות יחסים בתוך הצוות, היו מערכות יחסים מול האוס – היה אכפת לו מה קורה בחייהם, איך מטופל משפיע עליהם ולמה..והם תמיד ניסו להבין אותו, לחקור אותו ולהיכנס לו לראש. הכל נעלם כלא היה. כן, מדי פעם הוא מקניט אותם והם אחד את השני, אבל הצוות עכשיו הוא פשוט לא הצוות של פעם. העונה הרביעית שהחליפה את הצוות המקורי הייתה נראית כמו התחלת הסוף בהתחלה אבל נעשתה בצורה מבריקה (בעיני, אני יודעת שיש אנשים שממש לא סובלים את העונה הזאת) ועברה בהצלחה. התרגלנו לצוות החדש, הצוות הישן נשאר ברקע והכל היה נחמד. עכשיו אנחנו עם צוות מאוד ספציפי, עם דמויות מאוד מנותקות אחת מהשנייה, בלי חיים פרטיים או חיים משותפים, בלי יותר מדי עומק בעקרון.
צ'ייס, מאז שקמרון עזבה, שוכב עם בחורות והרבה. יופי. זה ממש לא מעניין..ואנקדוטה משעשעת על בחורה שמתנקמת על ידי שימוש ברשת חברתית – לא מספיק משעשעת.
טאוב, אשתו עזבה אותו אחרי אינספור בגידות ואפילו הצליחו להציג אותה כקצת אשמה על בגידה מנטלית עם בחור וירטואלי..זאת עלילה שנמשכה הרבה יותר מדי זמן ומלכתחילה לא הייתה ממש מעניינת ועכשיו היא סוף סוף נגמרה. שוב, אין יותר מדי עומק ועניין בעלילה הזאת.
פורמן, דמות שהתחילה עם כל עניין האפליה על סמף גזע, בא מחיי רחוב ופשע, משפחה הרוסה, אדם מופנם שמנסה להצליח ולהתקדם, לא דמות חביבה ונעימה. אח"כ התחלנו להכיר אותו ואת מערכות היחסים שלו ואז 13 הצטרפה והיה ביניהם רומן שהוסיף הרבה נופך לדמות שלו ואז היא עזבה..ומאז הוא פשוט נמצא כל פרק ושם זה נגמר.
מסטרס, הגיעה בתור תחליף זמני ל13 (כי היא עוד תחזור בהמשך), למרות שבאופי היא יותר תחליף לקמרון. דמות שאנחנו יחסית לומדים להכיר העונה, מאיפה היא באה ולמה היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת אבל זה בעיקר מרגיש כמו שיחזור של דברים שכבר ראינו ושמענו. הפליאה מדרכי העבודה המוזרות של האוס, הפסימיות וחוסר האמונה בטוב ליבם של אנשים שלו –לנו, הצופים, אין צורך ללמוד את זה מחדש. אנחנו כבר יודעים, מה שהופך גם את הדמות שלה ל-לא מעניינת. למרות שאני דווקא מחבבת את השחקנית אמבר טמבלין.

ודבר אחרון, המטופלים. משהו שמאוד בולט העונה – המטופלים הם מאוד מאוד משניים. בהרבה מקרים בעונות הקודמות המטופלים, מעבר להיותם חידה רפואית שעל האוס לפענח, היו גם מאתגרים מבחינה אינטלקטואלית ומשפיעים על מחשבתו של האוס. לא תמיד, אבל היו מקרים. במקרים אחרים הם הוסיפו מתח ואקשן או שכדמות לכשעצמה היו מעניינים. הפעם, יחסית בתחילת הפרק, כבר הבנתי שמדובר באב ובן ובכלל לא עניין אותי לגלות מה יש להם. האוס כמעט ולא דיבר איתם, לא היה צורך בכך וכל הדיון היה סביב חינוך דרך אלימות/אהבה קשוחה או חינוך אינטלקטואלי נטול אלימות ואיומים. אולי אם האוס היה חלק מהדיון, זה היה הופך ליותר מעניין, אבל גם זה לא נראה לי.

לסיכום, האוס זה פשוט לא מה שהיה פעם ולצערי זה לא בגלל שהסדרה התפתחה לכיוונים חיוביים חדשים. אני עדיין נהנית מצפייה בפרקים, אבל הרבה פחות מפעם והתחושה היא שכנראה הסדרה צריכה להגיע לסיומה בקרוב, או למצוא דרך להתרענן.

דבר אחרון לפני שאסיים עם הפוסט – אני חייבת לפרגן לשחקנית של רייצ'ל קאדי: קיילה קולברט. שחקנית ממש צעירה שהתפקיד שלה הולך וגדל. לא הצלחתי למצוא את גילה כדי לפרגן כמו שצריך..אבל בכל זאת, היא פשוט מקסימה וכל הכבוד לה!

אשמח לשמוע תגובות על הפוסט ואת דעתכם על הפרק והעונה. :)

גלובוס הזהב 2011 – דו"ח סובייקטיבי

אתמול לפנות בוקר הועבר בשידור חי טקס גלובוס הזהב ה-68. הטקס שודר בארץ בערוץ E!
הצלחתי להישאר ערה ולצפות בשידור החי כפי שאני נוהגת לעשות בשנים האחרונות, למרות שיצא שעבדתי על הגשה ללימודים ממש עד תחילת שידורי השטיח האדום (01:00 בלילה).
הטקס עצמו היה קצת משעמם לטעמי. בכל השנים הקודמות שצפיתי הייתי הרבה יותר נלהבת ומלאת ציפיות לקראת הראיונות, התוצאות, הנאומים והבדיחות...
הפעם אני לא יודעת אם אני התבגרתי או שבאמת היה טקס יחסית חלש. הכל היה נראה קצת יותר מדי מאולץ ורשמי ומזויף (שגם זה היה מצחיק אותי פעם..)
בכל אופן, זה מה שאני חשבתי, עכשיו אסקור בקצרה את מה שהיה – אכזבות, שמחות ודברים צפויים שקרו.

לפני שתתחילו לקרוא חשוב לציין – כל מה שאני כותבת מבוסס על דעה אישית שלא מתיימרת להיות אובייקטיבית. אני מצהירה בזאת כי לא צפיתי בכל הסרטים המועמדים וגם לא בכל התוכניות המועמדות וחלק מהתוצאות היו צפויות בעיני בעקבות דעת קהל, ביקורות ותחזיות של מומחים.

הזוכים הגדולים של הטקס היו הסרט הרשת החברתית שזכה בארבעה פרסים והסדרה גלי שזכתה בשלושה.
כל הזכיות של הרשת החברתית לא הפתיעו במיוחד – סרט הדרמה הטוב ביותר, פרס בימוי לדיוויד פינצ'ר, פרס תסריט לאהרון סורקין והקטגוריה שקצת הפתיעה, Original Score, שאני באמת לא מומחית ולא ציפיתי לזוכה מסוים אך היו כאלה שציפו שהאנס זימר יזכה על פסקול מקורי להתחלה.
גלי קצת הפתיעו, לפחות אותי. העונה השנייה של הסדרה ממש מאכזבת אותי, כפי שכבר כתבתי כאן, ואני מרגישה שהתוכנית הפכה מסדרה בעלת הומור מתוחכם ומסרים אירוניים חזקים לסדרת פופ-מיוזיקל מיינסטרימית. ועדיין – לא רק שהם זכו בפרס היוקרתי של הסדרה הקומית הטובה ביותר, אלא גם בשחקן משנה (כריס קולפר) ושחקנית משנה (ג'יין לינץ'). בכל הקטגוריות הנ"ל אני מאמינה שהיו מועמדים ראויים יותר לזכייה (ובעיקר הפריע לי ההפסד של ג'וליה סטיילס על תפקיד האורח המצוין שלה בדקסטר)

בנוסף, הזכייה של נטלי פורטמן על תפקידה בברבור שחור הייתה צפויה ומוצדקת.
זכייה צפויה נוספת, שייכת לקולין פירת' על תפקידו בנאום המלך.

בקטגוריית סדרת הדרמה היו קצת הפתעות..
סטיב בושמי הנפלא זכה על תפקידו בסדרה החדשה אימפריית הפשע והסדרה עצמה זכתה גם כן. למרות כל הרעש סביב התוכנית, עוד לא יצא לי לצפות בה בעצמי אבל לפחות מישהו חדש נכנס לזירה וכבש את הזכייה מידי ג'ון האם ובריאן קרנסטון שהיו הזוכים העיקריים בקטגוריה זו באמי ובגלובוס הזהב בשנים האחרונות.
הפתעה נוספת הייתה הזכייה של קייטי סגל בקטגוריית שחקנית ראשית בסדרת דרמה על התוכנית ילדי האנרכיה.

את רשימת המועמדים והזוכים המלאה ניתן לראות כאן.

ריקי ג'רווייס היה מנחה הטקס. הוא מצחיק, באמת..מי יכול לטעון אחרת? עם זאת, הבדיחות היו לעיתים קצת מוגזמות. אז הנה נאום הפתיחה – 5 דק' רצופות של בדיחות, מתחיל באמת מצחיק ואח"כ כבר מוזר ולא נעים:

אחד הרגעים המביכים היה זכייתו של כריסטיאן בייל שסרב לרדת מהבמה הרבה אחרי שהמוזיקה הפסיקה ונאלצו לסגור לו את המיקרופון:

אחד הרגעים המרגשים היה זכייתו של כריס קולפר בקטגוריית שחקן משנה. קודם לכן ציינתי שלדעתי הוא לא היה המועמד הראוי ביותר, ואני נשארת בעמדה זו. עם זאת, הזכייה שלו הייתה באמת מרגשת והנאום היה נפלא למרות קולו הרועד מהתרגשות:

אחד הרגעים המצחיקים היה הקראת המועמדויות על ידי רוברט דאוני ג'וניור. הנה הקטע המלא:

על האופנה והשטיח האדום אני לא אדבר וארחיב – אני מאמינה שיש מספיק מקורות ואנשים מומחים הרבה יותר ממני שמספקים את האינפורמציה הזאת.
אם אתם רוצים לראות תמונות מהשטיח האדום לחצו כאן.

לפני שאסיים את הפוסט רק רציתי לציין שיש לי חשבון טוויטר שבו אני מעדכנת חדשות בידור, מעדכנת בנוגע לפוסטים חדשים ווסתם מדברת על החיים.
אשמח אם תעקבו אחריי. :)

מקווה שנהניתם מהסיקור הקצר, אשמח לשמוע את תגובותיכם על הזוכים, המפסידים והטקס בכלל...